מניעת התפשטות כלבת

ישראל מוגדרת כאזור אנדמי למחלת הכלבת. מאז שנת 1997 נפטרו בישראל ארבעה בני אדם מן המחלה, ומסתמנת עלייה במספר מקרי הכלבת שנתגלו בשנים האחרונות בבעלי חיים. רוב מקרי הכלבת נתגלו בשועלים שחדרו לארץ משטחי יהודה ושומרון, אך נמצאו גם כלבים, חתולים ובעלי חיים אחרים נגועים במחלה. בתחילת שנת 2010 אמר ד"ר יובל הדני, איש השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות, כי "השינוי המדאיג הוא בגילוי המחלה בכלבים, בעוד בעבר מרבית החיות הנגועות היו חיות בר". בישראל כ-390,000 כלבים רשומים, רובם מחוסנים כנגד כלבת. בנוסף עליהם חיים בישראל כ-200,000 כלבים בלתי רשומים, אשר רובם המכריע אינו מחוסן. הימנעותם של בעלי כלבים מלחסן את חיות המחמד שלהם מבטאת "חוסר אחריות משווע", כדברי ווטרינר עיריית צפת, רועי דוידסון.

חיסון אוראלי נגד כלבת

השירותים הוטרינריים החלו לחסן את חיות הבר בישראל באמצעות החיסון האוראלי ההומני כנגד כלבת בשנת 1988, תחילה באזור העיר כרמיאל ובשנים שלאחר מכן בכל רחבי הארץ. האיחוד האירופי מקצה תקציבים להפעלת תוכנית חיסון דומה באזורים ערביים הגובלים במדינת ישראל. גורמים ממשלתיים דבקים בעמדתם שהידוק שיתוף הפעולה בין הממשלות באזור יוביל למבצעים משותפים להפצת תרכיב החיסון באזור כולו.

שכיחות מקרי הכלבת בקרב חיות הבר בישראל פוחתת בצורה משמעותית בעקבות הפצת החיסון האוראלי. בשנת 2006 הושלכו 350,000 מנות חיסון ממטוסים, בתוך פיתיונות שנועדו למשוך צבועים ושועלים. בעקבות מבצעי החיסון האוראלי שנעשו עד שנת 2010 התחלואה בקרב חיות הבר בישראל כמעט ונעלמה. התקווה הייתה שפעילות חיסון נרחבת תביא בהדרגה להכחדת המחלה, ובכך ייחסך הצורך להשמיד אוכלוסיות בעלי החיים החשודות כנשאיות המחלה על ידי הרעלות בסטריכנין, כפי שהשירותים הוטרינריים בישראל נהגו לעשות. ואולם, שיטת החיסון האוראלי אינה נחשבת ליעילה אצל כלבים.

חיסון אוראלי נגד כלבת: רקע

העמותה פועלת מאז היווסדה, בשנת 1984, לשכנע את השירותים הווטרינריים הישראליים ליישם תוכנית למניעת מחלת הכלבת באמצעות הפצת פיתיונות המכילים חיסון אורלי, שיטה אשר הצליח לבער את המחלה ממדינות רבות באירופה, והינה האמצעי היחידי להתמודדות עם כלבת שיעילותו הוכחה לאורך זמן. עמותת חי הייתה הראשונה שהציגה את האפשרות לחיסון אורלי נגד כלבת באמצעי התקשורת בישראל. השירותים הווטרינריים התנגדו לעריכת ניסוי בחיסון, אולם כאשר שלושה בני אדם נפטרו ממחלת הכלבת והממשלה נאלצה להוציא בשנה אחת ארבעה מיליון דולר על זריקות חיסון למניעת המחלה, חל המהפך המקווה.

בעקבות הסכמת השלטונות לנסות את החיסון האורלי, נפגשו נציגי חי עם פקידים בכירים בסוכנות האמריקאית לפיתוח בין-לאומי (USAID) בבקשה להעניק לשירותים הווטרינריים סיוע במימון רכישת תרכיב החיסון והפצתו. הפגישה התאפשרה תודות למאמציו של חבר הוועדה המייעצת של עמותת חי, חבר הקונגרס טום לנטוס. USAID מסייעת במימון המלחמה בכלבת במספר ארצות ברחבי העולם. ד"ר שמשוני, מנהל השירותים הווטרינריים דאז, טרפד את מאמצינו כאשר הצהיר בפני אנשי USAID כי ישראל מעדיפה להתמודד עם הכלבת על ידי הרעלות בסטריכנין, ומעונינת להשתמש בכספי הסיוע למניעת מחלות בבקר ובעופות, הפוגעות בכלכלה הישראלית. רעל הסטריכנין, הגורם לעוויתות קשות המסתיימות במוות מחנק בתוך 24 שעות, זכה לגינוי של ארגון הבריאות העולמי ומומחים ללוחמה בכלבת והוגדר כאמצעי אכזרי ובלתי-יעיל להתמודדות במחלה.

תקנות הסגר וחיסון

צו הכלבת המקורי משנת 1934 שונה מספר פעמים במשך השנים מאז נחקק, אבל חי והכל חי דחקו בשירותים הוטרינרים להכניס בו שינויים נוספים.

כיום קובע החוק כך:

• אם בעל חיים נשך מישהו, תקופת ההסגר היא ל-10 ימים.
• אם מתעורר חשד שכלב או חתול הגיעו לידי מגע עם בעל חיים נגוע בכלבת, תקופת ההסגר תהיה כלהלן:

• 6 חודשים אם הכלב או החתול לא חוסנו נגד כלבת.
• 45 ימים אם בעל החיים חוסן בהתאם לדרישות בישראל, כלומר – כל שנה.

עד לאחרונה נדרשה תקופת הסגר של שלושה חודשים עבור בעלי חיים שחוסנו, אבל אנו דחקנו בשירותים הוטרינריים לקצר את התקופה כדי להתאים אותה להמלצות של המרכז לבקרת מחלות בארצות הברית (CDC), סמכות עולמית בענייני כלבת.

אנו ממשיכים לפעול לקראת מימוש השינויים הבאים:

•  ביטול הדרישה להכנסת בעלי חיים להסגר, גם אם היו בסביבתה של חיה נגועת כלבת, בתנאי שהם עומדים בתנאים הבאים:

• בעל החיים לא נחשף ישירות לחיה הנגועה בכלבת.
• בעל החיים קיבל חיסון נגד כלבת וזריקת דחף שנה אחר כך, והוא או היא קיבל את כל החיסונים האחרים.

המרכז לבקרת מחלות מצטט באתר שלו מחקר שמצא שבעלי חיים שקיבלו חיסון אחד נגד כלבת ושנה אחר כך זריקת דחף ושקיבלו גם את כל החיסונים האחרים לא נדבקו בכלבת אפילו כשננשכו על ידי בעל חיים נגוע. מתקני ההסגר בישראל ישנים ואינם מתוחזקים היטב, הכלובים קטנים ואין בהם ציוד ואפילו מצע לשכיבה. הוריהם של בעלי חיים שהוכנסו להסגר אינם מורשים לבקר אותם בתקופת ההסגר הארוכה. והחשוב ביותר, ההסגר של בעלי חיים שחוסנו מעודד חוסר אחריות בקרב הציבור, שאינו רואה כל טעם בחיסון בעלי החיים שברשותו אם אלה יוכנסו להסגר במקרה הצורך, בין אם חוסנו או לא.

הערה: נטען כי כמה כלבים בישראל שחוסנו כנגד כלבת על פי תוכנית החיסונים הנדרשת בארץ חלו בכלבת למרות החיסון. לדברי המרכז לבקרת מחלות, כשל בפעילות החיסונית של תרכיב הכלבת, שהוא נדיר ביותר, יכול לנבוע מטיפול לקוי בתרכיב החיסון או אולי מכשל חיסוני לקוי אצל הפרט המחוסן.

• דרישה לחיסון נגד כלבת רק פעם בשלוש שנים אחרי החיסון הראשון וזריקת הדחף, במקום מידי שנה.
   
  המרכז לבקרת מחלות קובע ש"אף נתון שהתקבל ממעבדות או מידע אפידמיולוגי לא תומך בדרישה לחיסון שנתי או דו שנתי אחרי סידרת החיסונים הראשונית". יצרני החיסונים ציינו גם הם, בתוויות על הבקבוקים שהחיסון מחזיק מעמד שלוש שנים. הוכח שחיסון בעלי החיים מידי שנה גורם סרטן (סרקומה – גידול ממאיר) אצל בעלי חיים מסוימים, ואנשים יעמדו בדרישת החיסון אם יידרשו לחסן את בעלי החיים שלהם רק כל שלוש שנים משום שהחיסון יהיה זול יותר וקל יותר. פקידי השירותים הוטרינרים ציינו את העובדה שחיסונים שנתיים עדיין נדרשים במספר מדינות בארצות הברית, אבל תקנות אלה עומדות עתה בפני שינוי, ואין שום סיבה שישראל לא תצטרף אל המדינות הרבות שכבר מאפשרות חיסון כל שלוש שנים, ולא תיגרר אחרי המדינה האחרונה שתשנה את התקנות.

חלקית בעקבות ביצוע פעולות אלה יכול היה המרכז לבקרת מחלות להודיע בשנת 2007 על ניצחון חשוב: ארצות הברית נקייה לחלוטין מכלבת של כלבים. "אין אנו טוענים שהכלבת חוסלה לחלוטין – אבל הווירוס שגורם לכלבת כלבים חוסל," אמר המומחה לכלבת של המרכז לבקרת מחלות, ד"ר צ'רלס רופרכט.