/* Milonic DHTML Website Navigation Menu Version 5, license number 187760 Written by Andy Woolley - Copyright 2003 (c) Milonic Solutions Limited. All Rights Reserved. Please visit http://www.milonic.com/ for more information. */

 

 

חיפוש

 

 

 

عربي

 
 

English

 
 

מרוצי סוסים – שאלות ותשובות


 

 

 

 
 

סקירה כללית

הצהרות מומחים על מרוצים

שאלות ותשובות

הפגנה מול משרד
התרבות והספורט

נאום בכנסת

בבית המשפט העליון

פסק הלכה של הרב
הראשי נגד מרוצים

המאבק נגד מרוצים:
הודעה לעיתונות

כיסוי תקשורתי
של המאבק

עזרו לנו להפסיק את המרוצים

 

 


הזוועה מאחורי הזוהר

צילומים ו-וידאו

טבח סוסי המרוץ

לזכרה של ראפיאן

סוסי משא וחמורים: התעללות והצלה

פרמרין

 

 


טבח במסלולי מקאו

 

עזרו לנו
לעזור להם

  

  1. מרוצי סוסים מעולם לא נאסרו ברחבי העולם. מדוע יש לאסור אותם בישראל?
     
    ראשית כל, משום שמרוצי הסוסים עדיין לא התמסדו בישראל, ולא קיימת אפילו תעשייה מאורגנת שתוכל לטעון שאנחנו מנסים לפגוע ברווחיה – קל יותר לאסור על מרוצי הסוסים עכשיו מאשר להיאבק בהם מאוחר יותר. שנית, בשל כל הסיבות שפרטנו – פציעה וניצול. אחרי הכל, מרוצי הסוסים במקומות אחרים התפתחו בזמנים בהם נחשבו הסוסים לבהמות עבודה (תחבורה, עבודת השדה), ולפני שניצול בעלי החיים הוכר כאכזרי מיסודו. עולמנו היום שונה לחלוטין: הבונדסטאג בגרמניה הכיר בעובדה שלבעלי החיים זכויות יסוד; האיחוד האירופאי הכיר בחמש חירויות יסוד של בעלי החיים שמגינות על רווחתם. מאחר שישראל נקייה ממעשי אכזריות אלה, מדוע לאפשר להם להתפתח, כשאכזריות זו היא לטובת מעטים ועל חשבון בעלי חיים ומהמרים חלשים?
     
  2. ישראל מדינה קטנה יותר מאנגליה וארצות הברית. לוטרינרים יהיה קל יותר לפקח על המתרחש.
     
    הבעיות שתיארנו בעצומה שהגשנו לבית המשפט התגלו בכל מדינה בה קיימים מרוצי סוסים, אפילו במדינה קטנה כמו מאקאו, שם מוצבים 300 סוסים צעירים בשורה ונורים בראשם, האחד אחרי השני.
     
    הוטרינרים לא יצאו נגד תעשייה שמפרנסת אותם; אולם וטרינרים שאינם מועסקים על ידי תעשייה זו דברו אמת. שנים מהמומחים שלנו הם וטרינרים לסוסים. הוטרינר הראשי של מסלול המרוצים בקליפורניה פרש מהתעשייה לפני מספר שנים, באומרו שבעלי הסוסים תובעים מהוטרינרים לתת לסוסים סמים שפוגעים בבריאותם ורווחתם של הסוסים. אין להם ברירה, אם הם מבקשים להרוויח לפרנסתם, משום שאם וטרינר יסרב לתת סמים לסוסים, הבעלים ימצאו אחר שיסכים לעשות זאת.
     
  3. תקנות אשר להן תהיה התעשייה כפופה יספיקו כדי להגן על הסוסים.
     

    התקנות כשלו בכל מדינה בה נוסו. לא ניתן לגלות סמים שניתנים לסוסים, המפקחים במסלולי המרוצים אינם מונעים מרוכבי הסוסים מלהכותם באכזריות בשוטים, פשעים מבוצעים ללא עונש, רוכבי סוסים מקבלים שוחד, תוצאותיהם של מרוצי סוסים נקבעות מראש, וסוסים מומתים כדי לגבות את כספי הביטוח. כל העובדות האלה תועדו במאמרי התקשורת ודוחות משטרה.
     
  4. סוסים אוהבים לרוץ. האם המרוץ אינו טבעי להם?
     
    בטבע רצים הסוסים במהירות גבוהה רק למרחקים קצרים, ואז הם נחים. איש אינו דוחק בהם לרוץ מעבר ליכולתם, למרחקים גדולים, והם אינם נתונים לאימונים מפרכים בגיל שנה וחצי או שנתיים. לחץ המרוצים אינו טבעי להם, והוא גורם לסוסים דימום מהריאות, פציעות חמורות, או שהם קורסים ומתים באופן פתאומי בשל התקף לב או פציעה קטלנית לעמוד השדרה שלהם.
      
  5. הוטרינרים יודעים איך לטפל במקרים כאלה ואחרים. מדוע אנשים שמוציאים סכומי כסף גדולים על סוסים, ושמבקשים שינצחו במרוצים, לא יטפלו בהם היטב?
       
    כפי שאמר מנהל מסלול מרוצים אחד, סוסי מרוץ הם כמו כרטיס הגרלה. אם הכרטיס אינו זוכה, או אם כבר קיבלת את הפרס, אתה קורע אותו ומשליכו לפח. סוסים נולדים כל הזמן כדי להתחרות. הם מתאמנים כבר בגיל שנתיים או בגיל צעיר יותר, ואלה המהירים מספיק מוכנסים למסלולי הכסף הגדול בגיל שלוש; מספר שנים אחר כך, אם אינם מתמוטטים באימונים או על המסלול, הקריירה שלהם הסתיימה. אפילו המנצחים הגדולים התגלו בבתי מטבחיים או ננטשו למוות ברעב בשדה כלשהו. סוסים מבוטחים, ולכן, כאשר הם מתמוטטים, בעליהם מעדיפים לעתים קרובות להרדימם במקום לשלם תמורת ניתוח יקר, אשר יתכן ולא יחזיר אותם כלל למסלול. במקום זה הם מצפים לסייחים שייוולדו בשנה הבאה. מספר הסוסים שנכנסים למסלולים מדי שנה זהה למספר הסוסים שעןזב אותם.
     
  6. אפשר למנוע את כל המצבים שהזכרתם (כיבי קיבה כרוניים, דימום מהריאות, מחלות לב) או לטפל בהם. הטיפול בהם משתפר משנה לשנה:
  • קיימת משחה יעילה מאד לטיפול בכיבים כרוניים.
  • אפשר להוציא מהמרוץ סוסים שסובלים מדימום בריאותיהם.
  • מחקרים מראים שגם ספורטאים אנושיים סובלים מרשרוש בלב, והדבר אינו משפיע על ביצועיהם או על תוחלת החיים שלהם. מספר הסוסים שמתים מהתקף לב על המסלול קטן ביותר.

כיבים כרוניים הם מצב פתולוגי, בלתי טבעי, שנובע מאורח החיים הלא טבעי של סוסי המרוץ. התרופות רק מסתירות את התסמינים, אבל אינן פותרות את הבעיה עצמה. העובדה שהכיבים נעלמים כשהסוסים מפסיקים להתאמן ולהתחרות מוכיחה שהאימונים והמרוצים עצמם הם מקור הבעיה. האם תייעצו לאדם חולה להמשיך ולקחת תרופה כדי לטפל בבעיה רפואית כלשהי, מבלי להפסיק את ההתנהגות שהיא גורם הבעיה?
 
סוסים עלולים למות בפתאומיות במהלך מרוץ בשל דימום מהריאות. תרופות שניתנות למניעת מצב זה הוכחו כבלתי יעילות. מחקרים רבים הראו שרוב או אפילו כל הסוסים סובלים מדימום מהריאות אחרי מרוצים קשים, בהם נאלצו לחרוג מיכולתם הטבעית.
 
המחקרים הראו גם ששיעור רשרוש הלב עולה בצורה דרמטית אחרי מספר חודשי אימונים ומרוצים. הסוסים מתים באופן פתאומי בשל התקפי לב במהלך האימונים או על המסלול. מדוע לדחוף סוס אל מעבר לגבולות יכולתו או אפילו להביא למותו, כדי לספק את תאוות הבצע?

  1. מחקר שבוצע לאחרונה הראה שהאימונים מיטיבים עם סוסים צעירים, הם בונים עצמות חזקות. והמחקר הראה גם שאימון בגיל שנתיים ולא מאוחר יותר אינו מקצר את קריירת המרוצים של הסוס.
      

    המחקר מומן על ידי תעשיית המרוצים כדי להצדיק את אימוניהם של סוסים בגיל צעיר. הם חייבים לאמנם בגיל צעיר כל כך כדי שיוכלו להתחרות במרוצים הגדולים בהם משתתפים סוסים בני שנתיים ושלוש. אם הם מנצחים באחד מהמרוצים הגדולים, הקלאסיים, הבעלים מרוויחים גם דמי הרבעה גבוהים מאד, משום שאנשים רוצים שהסוס המהיר ביותר יוליד, או שהסוסה המהירה ביותר תמליט את סוס המרוצים הבא שלהם. קשה להרוויח את כספי הפרס לכן בעלי הסוסים מעונינים במחיר ההרבעה משם מגיע הרווח הגדול. אם לא יאמנו את סוסיהם בגיל שנתיים, הם יאבדו את הסיכוי להשיג כסף זה.
      
    אמת שהאימונים מחזקים ובונים את העצמות, אולם הם אינם מועילים למפרקים, המיתרים והרצועות, הסחוס והגידים – והסוסים סובלים מבעיות חמורות באזורים אלה. בעקבות פיתוח זני סוסים למרוצים, יותר ויותר סוסים נולדים כשגופם קל יותר (ופחות יציב), ורגליהם ארוכות ורזות יותר – להבטחת המהירות, אבל מאפיינים אלה מגבירים את פגיעותם לפציעות.
       
    המציאות על המסלולים מוכיחה שהמחקר טועה. אפילו הסוסים המהירים ביותר באירופה התמוטטו על המסלולים. שלוש דוגמאות בלבד לכך:
  • One Cool Cat, שנולד ל-Storm Cat, סוס ההרבעה הטוב ביותר בעולם, היה הסוס המהיר ביותר בעולם המסלולים האירופאי בגיל שנתיים, אולם עד שנכנס למסלולים הקלאסיים בגיל 3 כבר נשחק. הוא סבל מפציעות במהלך המרוצים וביצועיו היו נחותים.
  • American Post, הסוס הטוב ביותר בצרפת, היה מהיר בגיל שנתיים וסיים את הקריירה שלו בגיל שלוש.
  •  Debenola הייתה הסוסה המהירה ביותר באירופה בשנת 2003, אולם היא פרשה בשנה שאחר כך.

הסוס החזק ביותר, הכשיר ביותר, המהיר ביותר אינו מסוגל לעמוד בתוכנית אימונים קשה כל כך, ולכן אין הוא מגיע לעונה הבאה. הם פורשים מהמרוץ ומחוסלים, למעשה, בינקותם.
 
בעבר התפתחו סוסים לאיטם ומשום כך הייתה קרירת המרוץ שלהם ארוכה יותר. אולם היום הדרישה היא להאיץ את התבגרותם המינית ככל האפשר, לצורך הרבעה. על הסוסים להתחיל באימונים למרוצים בגיל צעיר מאד, כדי לאפשר לבעלים למצוא, בהקדם האפשר, מי מהסוסים יתחרה היטב במרוצים הקלאסיים. התעשייה תעשה כל שביכולתה כדי להצדיק את התחלת האימונים והמרוצים כבר בגיל שנתיים. ולכן, המחקר שהוזמן על ידי התעשייה מוטל בספק, משום שהוא מוטה ונועד לתמוך באינטרס הכספי של התעשייה, ואין הוא מציג את המציאות על המסלול,כפי שהיא.

  1. מה שאתם אומרים על טבח סוסים רבים כל כך לא יקרה בישראל. אנחנו יכולים למכור סוסים אלה בחו"ל כחיות מחמד או כסוסי רכיבה. נוכל לבקש מתעשיית המרוצים לתרום כספים על מנת לדאוג לפרישתם.
     
    לסוסים גזעיים מזג חם. הם אינם מתאימים בהכרח לשמש כחיות מחמד טובות או סוסי רכיבה. בנוסף לכך, התנאים במתקן רכיבה ממוצע בישראל אינם טובים. אם ימוסדו מרוצי סוסים בישראל יהיו בה אלפי סוסים ללא אלפי מקומות שיהיו מוכנים לקלוט אותם. דבר זה הוכח בכל מדינה אחרת בה מתקיימים מרוצי סוסים. האגודה האמריקאית של רופאי הסוסים רואה את מספרם הגדול של הסוסים שננטשו, סבלו התעללות והוזנחו, כולל סוסי מרוץ לשעבר כבעיה החמורה ביותר שלהם, והם מציבים אותה בראש סדר העדיפויות.
     
    רק לעיתים נדירות נתנה התעשייה ללא ויכוחים ומאבק סכומי כסף משמעותיים למען סוסי מרוץ שפרשו. סכומי כסף משמעותיים לסוסי מרוץ שפרשו. דוגמה לניסיון שנעשה, על ידי התעשייה עצמה בארצות הברית, לטיפול בבעיה, היא תוכנית הפרישה שתרמו לה אורוות ומגדלי סוסים עשירים, ושנוהלה על ידי "הקרן למרוצי ת'ורוברד" (The Thoroughbred Racing Foundation). פרויקט ממומן היטב זה אחראי ליותר מאלף סוסים, אבל בשנת 2011 התגלו רבים מהם כשהם סובלים מהזנחה – והיה צורך להרדימם. דווח על ידי ניו יורק טיימס, 2011 (New York Times, 2011):  הסיפור כולו (באנגלית)
     
    הסכום הקטן שהם תורמים באנגליה מספיק רק למספר קטן של סוסים, ומתקני הפרישה נאלצים לדחות סוסים מידי יום. רובם נשלחים לשחיטה. האם רוצה ישראל לעסוק בשחיטה וטבח של אלפי סוסים כל שנה, או להיכנס לעסקי התובלה האכזריים של בעלי החיים, שקבוצות להגנת בעלי חיים בכל רחבי העולם מגנות אותם?

      
  2. עוד מעט תגידו שאתם מתנגדים לרכיבה על סוסים, ושיש להניח לכולם להתרוצץ בשדות. סוסים הם בהמות עבודה שנולדו לשם כך. עליהם להרוויח את פרנסתם.
     
    אם לא היו מולידים סוסים רבים כל כך מידי שנה רק לצורך מרוצים, הבעיה לא הייתה נוצרת. אין לנו הזכות לנצלם בזרך זו.
      
  3. רק אחוז אחד מסוסי המרוץ מת על המסלול.
     
    וגם זה מספר גדול מאד של סוסים. מחקר שבוצע על ידי "עזר לחי" דיווח על 375 סוסים שמתו על המסלול באנגליה בשנה אחת, אולם קרוב לוודאי שהמספר האמיתי גבוה עוד יותר. מועדון רוכבי הסוסים בבריטניה מסרב לספק מידע מושלם. כתב העת Sports Illustrated בארצות הברית פרסם שבשנת 1992 (השנה האחרונה בה דווח על המספר הכולל), התמוטטו 3,566 סוסים באימונים או על המסלול, והורדמו – התמוטטות אחת לכל 22 מרוצים. אם אנשים במספר זה היו מתים בענף ספורט כלשהו, ענף זה היה מבוטל מיד. מספר בעלי החיים שהומתו בטרם עת קרוב ל-100 אחוזים. אפילו בחברות עשירות, מערביות, כגון ארצות הברית, קנדה,בריטניה וצרפת, בהן ניתן למצוא מספיק אדמות מרעה סוסי מרוץ פורשים רק לעתים רחוקות. רק מעטים מאד מהם מסיימים את חייהם כסוסי הרבעה, ורק שיעור קטן מהם מועבר לידים פרטיות וזוכה לדחיית גזר הדין למספר שנים. בסופו של דבר, כמעט כל הסוסים שנכנסים לתעשיית המרוצים נטבחים בשל סיבה זו או אחרת, לפני שמלאו להם שש שנים.
      
  4. בישראל מתעללים בסוסים בצורה קשה מאד. תעשיית המרוצים תכניס יותר כספים לישראל, ופירושו של דבר שיהיה יותר כסף לטיפול בסוסים ולמחקר.
     
    למרות הרווחים הגדולים שנובעים מהתייחסות לסוסי המרוץ כאל מצרך ככל מצרך אחר, רק בשנת 2000 קבעה ועדת מרוצי הסוסים הבריטית – לאור הביקורת הגדלה והולכת תוכנית להקצאת כספים לסוסים שפרשו מהמרוץ. מאז מפרסמת הועדה רבות את הפרויקט שלה, "שיקום סוסי מרוץ" (RoR). ובכל זאת, עובדה היא שהסכום שנתרם מזערי, בהשוואה לרווחיהם של שלושת מנהלי ההימורים הגדולים ביותר, והוא אינו מספיק לפתרון הבעיה הקשה. קארי המבל, מנהלת המרכז לשיקום סוסים גזעיים בלנקשייר ספרה ל"גארדיאן" בשנת 2002 שהיא נאלצת לגייס בכוחות עצמה יותר מ-70% מהמימון שהיא זקוקה לו, והיא דוחה שניים או שלושה סוסים מידי יום. "והמצב מחמיר, במקום להשתפר", אמרה.

לראש הדף