בשר ברווזים ואווזים ותעשיית הפיטום

דף מידע

עד לאחרונה הייתה ישראל היצרנית השלישית בגודלה בעולם של כבד אווז, אחרי צרפת והונגריה. הישראלים מאביסים האביסו מידי שנה בכוח כ-700,000 אווזים ו-100,000 ברווזים בחוות תעשייתיות.

כדי ליצור את כבד האווז נקשרים עופות אלה ושפופרת מתכת מוכנסת בכוח לתוך גרונם וקיבתם. כמות גדולה מאד של מזון נדחסת אל תוך השפופרת אשר גורמת לעתים קרובות לקרע בקיבה או בוושט של העוף, ודבר זה גורם למוות איטי ורב ייסורים. ההאבסה מתבצעת ארבע עד חמש פעמים ביום במשך חודש, והיא גורמת לכבד לחלות ולהתנפח מ-56 גרם עד 84 גרם למשקל חצי קילו עד קילו. ואז נשחט האווז או הברווז והכבד השמן, העמוס בכולסטרול מוצא מתוך גופו ונמכר כמעדן.

גם בשרם של העופות שנשחטו נמכר בישראל. בנוסף לכך גודלו ועדיין מגודלים כ-700,000 אווזים עבור בשרם. בשנת 2000 הייתה ישראל היצואנית השישית בגודלה של בשר אווזים (משרד החקלאות של ארצות הברית).

 האבסה אכזרית כל כך שהיא נאסרה בגרמניה, פולין, אוסטריה, שוויצריה, מדינות סקנדינביה, הרפובליקה הצ'כית, בריטניה ומספר מדינות אחרות באירופה. רק שתי מדינות בארצות הברית מייצרות כבד אווז: ניו יורק וקליפורניה. קליפורניה אסרה לאחרונה האבסה (איסור שיכנס לתוקפו רק בעוד מספר שנים), ובניו יורק קיימת כבר הצעת חוק שתאסור על האבסה.

אחרי מספר שנות מחאה ציבורית נגד אכזריות זו אסר בית המשפט העליון של ישראל באוגוסט 2003 על ייצור כבד האווז כפי שהיה נהוג אז (אותה השיטה בה נעשה השימוש בכל מדינה בה עדיין מיוצר כבד האווז). בית המשפט קבע שהכנסת תוכל להתיר את המשך הייצור של כבד אווז רק אם משרד החקלאות יוציא תקנות ש"יבטיחו שימוש באמצעים שיפחיתו בצורה משמעותית את הסבל שנגרם לאווזים".

  ראו פסק דין של בית המשפט העליון של ישראל  שאוסר על ייצור כבד אווז

במרס 2004 ביקש משרד החקלאות והפיתוח האזורי מועדת החינוך והתרבות של הכנסת להאריך את התקנות שקיימות היום לשנה אחת, על מנת לאפשר להם לשנות אותן (ועדת החינוך של הכנסת אחראית לחוקי בעלי החיים בגלל הקשר שבין ניסויים על בני אדם ומחקר אוניברסיטאי. מסמכותה לאשר או לדחות תקנות שנוגעות לאכזריות כלפי בעלי חיים). הועדה הצביעה נגד הענקת הארכה של שנה אחת. היא הציגה את עמדתה שיש להפסיק לגמרי את ההאבסה, והציעה למשרד החקלאות לשכור עובדים חקלאיים שפרנסתם על האבסת בעלי החיים.

בתחילת ינואר 2005 דחתה שוב ועדת החינוך והתרבות את בקשתו של משרד החקלאות להאריך את התקנות הקיימות. במקום זה הצהירה הועדה שיש להפסיק את ייצור כבד האווז עד סוף ינואר. "הגיע הזמן לשים קץ לתקופה הארוכה, לשנים הרבות בהן סבלו האווזים," הצהירה יושבת ראש ועדת התרבות של הכנסת מלי פולישוק-בלוך.

הועדה דרשה גם מהממשלה ומשרד החקלאות לפצות את יצרני כבד האווז סוף מרס 2005, בשל ההפסדים שלהם.

המנהל הכללי של משרד החקלאות יוסף ישי מחה על החלטת הועדה, וטען שאם הייצור ייפסק בישראל, מדינות אחרות באירופה והמזרח התיכון יתפשו במהרה את מקומה. הוא אמר גם ש"זוהי הפעם הראשונה שהכנסת החליטה שמגזר שלם בחקלאות אינו חוקי. אם לא נעצור בקבוצות לזכויות בעלי החיים, מחר לא תוכלו לשתות חלב פרות או להחזיק תרנגולות בלולים." אלה שרוצים להמשיך בשיטות הכרוכות בהתעללות משתמשים תמיד בדברי הצדקה אלה.

באוקטובר 2005 , כאשר התברר שאין לו יותר תמיכת רוב משך שר החקלאות ישראל כץ את בקשתו האחרונה – הצעה לפטור את עופות המים מהחוקים נגד אכזריות כלפי בעלי חיים למשך שלוש שנים. בתקופה זו ינסה משרד החקלאות לפתח טכניקות חדשות שיעמדו בדרישות החוק. משיכת החוק שמה קץ חוקי לתעשייה זו בישראל. ובכל זאת החוואים בישראל המשיכו להאביס את בעלי החיים שלהם.

בפברואר 2006 הורה בית המשפט העליון למדינה לאכוף את החוק ולדרוש ממגדלי האווזים להפסיק את הפיטום תוך חודשיים. שופטת בית המשפט העליון איילה פרוקצ'ה, שכתבה את ההחלטה, ציינה כי:

מציאות של אי קיום פסק דין במהלך תקופה של 7 חודשים היא מציאות קשה במדינת חוק, כאשר המדינה המופקדת על שמירה על שלטון החוק, היא עצמה שותפה לאי כיבוד הדין. אי קיום פסק הדין נושא משמעות קשה הן מבחינת המשך הסבל הנגרם לעופות ..... אולם מעבר להיבט הסבל המתמשך של העופות, תופעת אי כיבוד פסק הדין על-ידי הרשות הציבורית היא, כשלעצמה, ראויה לביקורת קשה, לנוכח הסטייה שהיא מבטאת מהליכי ממשל תקינים, ומנורמות חוקתיות בסיסיות הטמונות בבסיסו של ההליך הדמוקרטי. (בג"ץ 7713/05).

למרות שחקלאים מסוימים בישראל המשיכו להאביס אווזים גם בשנת 2007, הממשלה הגישה נגדם תביעות כשגילתה אותם.

  התנגדות הדת היהודית לייצור כבד אווז

בעוד במדינות מערביות אחרות הצדדים לויכוח על כבד האווז הם פעילי זכויות בעלי החיים נגד החקלאים, בישראל נשמע גם קול נוסף: המגזר הדתי. יותר ויותר רשויות דתיות כגון המנהיג הרוחני של ש"ס הרב עובדיה יוסף והרב הראשי של חיפה שאר ישוב כהן טוענים שאין להעניק כשרות לכבד אווז משום שהיהדות אוסרת אכזריות כלפי בעלי חיים. הדיקן של המכון ללימודי יהדות על שם פנחס ספיר בירושלים, שהוא גם יועץ למשרד לענייני דתות אמר שיחס אכזרי כל כך כלפי בעלי חיים מפר את האיסור היהודי שלא לגרום צער בעלי חיים . "צריך להיות ברור לכל צופה אובייקטיבי שכבד האווז הוא טרף לחלוטין", אומר רבי רוזן. רוזן, שכתב על הנושא אומר ש"הכנת כבד אווז טוב כרוכה באכזריות לשמה". חוקי הכשרות אוסרים על יהודים לאכול בעלי חיים לא בריאים או בעלי חיים פגומים. בהאבסה נקרע לעתים קרובות הוושט של העוף ואין ספק שהכבד חולה. "זהו שיקול משני שמעלה שאלות לגבי כשרותם של אווזים שעברו האבסה. מאחר שהאברים הפנימיים ניזוקו, האם ניתן לראות את האווז כבריא?" אומר רוזן. "איני יכול להבין כיצד אדם הגון יכול להצדיק אכילת כבד אווז, ואיני יכול להבין כיצד יהודי הגון מסוגל להצדיק זאת על יסוד ההלכה", הוא אומר.