מיתוס תוצר הלוואי

דף מידע

המבנה הכלכלי של תעשיות הבגדים והמזון הוא שרשרת המורכבת מחוליות שלא ניתן להפריד ביניהן. אין הוא מהווה דגם עסקי מאוזן במיוחד אולם הוא יעיל. בין מי שעוסק בריבוי בעלי החיים והצרכן קיימים עשרות עסקים עצמאיים, וכל אחד מחפש אחר רווחים. בראש השרשרת (מי שעוסק בריבוי בעלי החיים וגידולם) מופעל לחץ חזק להורדת המחירים, והוא מלווה בתחרות חזקה, דבר שגורם להורדה נוספת של המחירים. באמצע השרשרת (בית המטבחיים והמפעל לעיבוד עורות) קיימים חוזים ששומרים על יציבות המחירים. רק בקצה בו נמצא הצרכן (הבוטיק או המסעדה), יכולים העסקים לכלול את הערך המוסף ולהגיע למחירים הגבוהים ביותר האפשריים. כדי להצליח בכך עוד יותר, הסוחר מפגין ייחודיות, אומנות או מאפיין אחר שלדעת הצרכנים מצדיק את המחיר המנופח הסופי.

מאמר בכתב העת ניו יורק טיימס (30 בנובמבר, 2003), מדגיש את התהליך בן 16 הצעדים שעובר עורו של עגל יחיד עד שהוא הופך לתיק "קלי" המבוקש כל כך, המיוצר על ידי החברה הצרפתית "הרמס". "אם את חולמת על ארנק, הסיכויים הם שאת חולמת על 'הרמס'", כותב העיתונאי, בהללו את התיק בקוצר נשימה ובהתרגשות, כסמל ל"טעם ומעמד", אשר הגיע עד כדי "עמדת אצילות". תאריך הפרסום אינו מקרי: תחילת עונת הקניות לכבוד חג המולד, כשהעיתון מקדם פריטי מותרות, בעיקר כאלה המיוצרים על ידי המפרסמים שלו. זוהי העונה בה המפרסמים עובדים קשה מאד, כדי לשכנע את הקונים שמה שהם צריכים הוא מוצר העור האלגנטי ביותר או הפרווה בעלת המראה האופנתי ביותר.

כמה פעמים שמעתם, כהצדקה לרכישת מוצרים מהחי, שהם רק מוצרי לוואי של תעשיית הבשר? נדרש דמיון עשיר מאד, ואובדן מוחלט של האמינות כדי להאמין שעגל זה גודל רק עבור המחיר הראשוני שלו, 50 דולר, ושכל דבר אחר שנוצר ממנו הוא פשוט מוצר משני. נדרשת הכחשה רבה מאד כדי להפריד בין חיה תינוקת זו, אשר גודלה בתנאי כליאה מחרידים ובאומללות נוראה, מ"התיק הקטן המושלם של 'הרמס'".

בדוגמה זו קיים גם שוק מקדים, משום שמיליוני עגלים זכרים שנולדים בחוות החלב נולדים במיוחד במיוחד כדי להבטיח ייצור חלב מתמיד, וכל ערך נוסף הנשאב ממכירת העגלים מסייע כסובסידיה לתעשיית החלב. למעשה, מעבר לאדם העוסק בריבוי בעלי החיים והאיכר שמגדל אותם נמשכת שרשרת ערך ארוכה המסתעפת לעסקים עצמאיים רבים המרוויחים ממנה: וטרינרים, מובילים, שוחטים, מחסלים, קצבים, בעלי מסעדות, שפים, מלצרים, פושטי עורות, מעבדי עורות, צבענים, כרוזים במכירות פומביות של עורות, יצרני לבוש, מעצבי לבוש, עובדי מפעלי עור, תופרות, יצרני אוכפים, יצרני נעליים, יצרני כפפות, כובעני נשים, קמעונאים ואנשי מכירות. רשימה זו אינה מקיפה וניתן להכין רשימה דומה של עסקים נוספים עבור כל בעל חיים המנוצל כמוצר.

פרות, כבשים, חזירים, עזים, ארנבות, אווזים, ברווזים, חורפנים (מינק), וצבאים הם הזנים הנרדפים יותר מכל עבור ייצור הבגדים. כל מה שמיוצר מבעל חיים כזה הוא חלק בלתי נפרד מפירמידה אשר בונה ערכים על חשבונם של יצורים חיים. אינכם יכולים לומר שכפפות עור הצבי שלכם לא עלו בחייו של צבי; ושהמעיל שלכם העשוי עור כבש, לא עלה בחייו של כבש; ושמחממי האוזנים שלכם , לא עלו בחייו של ארנב.

התייחסות לכל מוצר מהחי כאלו הוא מוצר לוואיי היא פשוט מסקנה מוטעית ותרוץ קלוש להשתתפות בהפקעת המחירים הכוללת. זוהי הצדקת שווא. זהו מיתוס.