|
|
|
|
|
עור דף מידע
|
||||||||||
|
נעלי תינוקות עדינות, עשויות מעורותיהם של חתולים הנגנבים מפרברים בפיליפינים, מעובדות בתעשיית העור הגרמנית, נתפרות ידנית ב"סדנאות זעה" בהונג קונג, ונמכרות בבוטיקים צרפתיים.
רצועת השעון שלכם (עור נחש מהודו), נעלי אדידס החדשות שלכם (עור קנגורו מאוסטרליה), נעלי היום יום שלכם (עור סוסים מבלגיה), כריכת הספר על שולחנכם (עור כבש מאנגליה), הארנק בתיקכם או בכיסכם (עור יען מדרום אפריקה), קופסת הסיגרים על שולחנכם (עור כרישים מפנמה), וריפוד הכורסה החביבה עליכם (עור פרה מהודו) – העור מצוי בכל מקום. כלכלה יצוא העור המעובד הוא תעשייה בינלאומית שערכה 60 מיליארד דולר. העור מגיע מחקלאות תעשייתית, ציד, מלכודות, דייג, ציד בלתי חוקי של זנים נכחדים, לכידת בעלי חיים מהרחוב, גניבת חיות מחמד, ואיסוף בעלי חיים אשר מתו במהלך הובלה או ממחלה. שוק העור, שערכו גבוה כל כך, מהווה בסיס לעסקים אחרים, מבתי מטבחיים דרך מפעלים לעיבוד עור ועד ליצרנים, ובתווך - שרשרת אספקה ארוכה ונרחבת. ושרשרת זו ניזונה מהבחירה הנעשית על ידי הצרכן, וזו מונעת על ידי מסורת ואופנה, ומנציחה אכזריות מהותית.
העור מהווה 55 עד 60 אחוז מערכה המסחרי של הפרה הנשחטת, ומשמעות הדבר היא שתעשיית הבשר תלויה במכירת העור. בתורמו בצורה מהותית כל כך לערכם הכולל של בעלי החיים הנשחטים, שוק העור מסבסד את תעשיית הבשר, ומגן עליה בתקופות של קשיים פיננסיים. בו זמנית, מאחר שתעשיית הבשר / הפרוות / העור פשטה והפכה לבינלאומית, שילוב וקשרים הדוקים מבטיחים רווחים גבוהים, ההולכים וגדלים. חדירתם הגוברת והולכת של יצרנים אל מדינות רבות בעולם השלישי מספקת להם עבודה זולה, ומבטיחה להם הגנה מפני תחרות. הפחתת עלויות מבטיחה רווחים יציבים, ואפילו רווחים ההולכים וגדלים. סוכנויות של האו"ם, כמו מרכז הסחר הבינלאומי (ITO – International Trade Center), ועידת האו"ם למסחר ופיתוח (UNCTAD – United Nations Conference on Trade and Development), וארגון הסחר העולמי (WTO – World Trade Organization) מקדמים בלהיטות תעשיות מסוימות, כגון מפעלים לעיבוד עור, כמנועים מתאימים, שמחיר הכניסה שלהם נמוך, ואשר יאפשרו צמיחה כלכלית במדינות מתפתחות כגון אתיופיה. מקורות מהחי
חתולים וכלבים אנשים אשר אינם חיים באסיה נרתעים וזועמים כאשר הם שומעים שאלפי חתולים וכלבים מומתים מידי יום, כדי להשתמש בעורם. בפיליפינים ובתאילנד נאספים חתולים ונתלים, וכלבים נלכדים באמצעות לולאות, צווארם נחתך והם מדממים למוות. אנשים שצפו בכך מדווחים שלעתים קרובות מופשט עורם של בעלי החיים בעודם בחיים. עורם משמש בייצור תופים, כפפות, ארנקי גברים ונשים, נעליים, נעלי בית, בובות, מוצרים אורתופדיים, תחבושות לשיגרון (ארטריטיס) וצעצועי כלבים. צבאים וקנגורו
הצבאים בארצות הברית והקנגורו באוסטרליה נפוצים כל כך, שגננים בפרברי הערים וחקלאים רואים אותם כמזיקים. ציד בעלי חיים אלה מהווה בידור נפוץ. בארצות הברית עוקבת המחלקה לשימור הסביבה אחר אוכלוסיית צבי הבר ברמת המדינה, ושירות הפיקוח האמריקאי על דגים וחיות הבר מפקח על הגנים הלאומיים. סוכנויות אלה אחראיות לשמירה על מספר מספיק של חיות בר, על מנת להשביע את רצונם של הציידים, והן הגורם הישיר לצפיפות האוכלוסין של בעלי חיים אלה. תקופות הציד והתקנת המלכודות נקבעות על ידי מערכת רישוי מקומית (לכל מדינה מחלקת דגים וחיות בר, אשר מוציאה את רשיונות הצייד).
צבאים גדלים גם בתעשייה החקלאית, בדומה לכבשים ועזים, בחוות פרטיות גדולות. עור הצבי משמש בייצור מגוון רחב של בגדים, כאשר הדרישה היא לביגוד ועזרים קלים וגמישים (חולצות, שמלות, כפפות, ארנקים, כובעים, נעלי בית, מגפי תינוקות). עור זה נחשב בין סוגי העור החזקים ביותר, ולכן הוא משמש למעילים, ארנקים, תיקי יד וסנדלים. ציידים וקלעים ממשלתיים הורגים מיליוני צבאים כל שנה, ועוד 30 עד 50 אלף צבאים נשחטים בחוות.
באוסטרליה נחשבים הקנגורו למטרד, אולם גם מקור מצוין לרווחים. במשך יותר מעשרים שנה (1974-1995) הוגבלה הריגת הקנגורו בעקיפין, על ידי חרם שהוטל על ידי ארצות הברית. אולם מאז ביטול החרם הלכו וגדלו המספרים מידי שנה. עם מכסה של 7.5 מליון טון המותרת היום, טבח הקנגורו הופך לטבח חוקי של חיות בר למטרות מסחריות. בדרך כלל נורים הקנגורו באזורי השדה בלילות, לאור זרקורים, על ידי ציידים המכוונים אל ראשם. קנגורו פצועים רבים נמלטים ומתים לאט ומתוך ייסורים. הקנגורו הצעירים מאד מוצאים בכוח מכיסי אמהותיהם ונרמסים או מוכים למוות בצינור. עור הקנגורו פופולרי מאד לשימוש בציוד ספורטיבי כגון תיקי מקלות גולף ונעלי גולף, בעיקר נעלים קלות המיוצרות על ידי יצרנים איטלקיים ואמריקאיים. כשהדרישה למוצרי עור קנגורו גבוהה כל כך, וההגבלות על טבח בעלי החיים מועטות כל כך, אנשים רבים חוששים שהקנגורו מצוי בסכנת הכחדה. צבי ים
לאורך חופי ים סין הדרומי ומפרץ תאילנד לוכדים ציידים באורח בלתי חוקי צבי ים והורגים אותם באלימות קשה, כדי להשתמש בשריון שלהם, בבשרם, ובעור המופק מצווארם וסנפיריהם. למרות שצבי הים מוגנים על ידי אמנת הסחר הבינלאומי בזנים נכחדים (CITES), חוקרים מדווחים ש-250 טון צבים מוברחים מידי שנה מקמבודיה ו-ויטנאם לשווקים התוססים בסין ויפן. התוצאה הקשה של ניצול מסחרי נרחב זה היא, שצבי ים רבים, ובעיקר צבי Olive Ridley , נעלמים במהירות מאזורים בהם היו נפוצים מאד. ערכו של עור הצב רב בשל חוזקו, והוא משמש לייצור כפפות, ארנקי נשים ונעליים.
צבים מאריכים חיים, ואחרי שנים רבות, בהגיעם לבגרות, הם חוזרים לאותם החופים שם בקעו מהביצים, כדי לחפור קינים ולהטיל שוב ביצים. הם מהווים טרף קל על החוף החשוף, ולעתים קרובות הם נרצחים ונטבחים לפני שהספיקו להטיל את ביציהם. בנוסף לכך, הצבים השבים אל בתיהם כדי לקנן אחרי שנים רבות, מגלים לעתים קרובות סביבה שונה לחלוטין לאורך החוף, בהשפעת הפיתוח על ידי בני האדם. בנסיבות אלה מאבדים הצבים המבולבלים את הכיוון וחודרים אל תוך היבשת, שם הם מתים. גם על החוף המזרחי של הים התיכון פחתה אוכלוסיית הצבים בצורה חמורה במאה האחרונה. ביולוגים מהמרכז הישראלי להצלת צבי הים במכמורת תיעדו את מצבם חסר התקווה של הצבים בשובם אל מקום לידתם, עשרות שנים אחרי שבקעו מהביצה. כיום קיימת תכנית להצלת צבים פצועים ולטיפול בהם, ולפיתוח קבוצת רבייה מיוחדת.
הודו עור הוא אחד מתחומי היצוא החשובים ביותר בהודו, שם מומתים מדי שנה יותר מ-24 מליון בני בקר, 46 מליון עזים ו-1.6 מליון חזירים ב-3,600 בתי המטבחיים החוקיים. בנוסף לכך פועלים שם פי עשרה בתי מטבחיים שאינם חוקיים. משחטות אשר הורגות פרות וביזונים (בופאלו) אסורות בכל מדינות הודו, פרט לקרלה ובנגל המערבית. ולכן נאלצים בעלי החיים ללכת מאות קילומטרים אל מותם, או שהם מובלים בקרונות וכלי רכב בתנאים מחרידים, בהם הם מתים לעתים קרובות בתאונה, או שהם נמחצים האחד תחת רגלי השני. נאסר על ההינדו לשחוט פרות חולבות, אולם הם רשאים להשתמש בעורה של פרה אשר מתה מסיבות טבעיות; ועל המוסלמים נאסר להסיר עורם של בעלי חיים אשר מתו מוות טבעי. לעתים קרובות שוברים את רגלי החיה כדי להצהיר עליה כמתאימה לשחיטה. בעשור האחרון הייתה הודו נתונה לפיקוח צמוד בשל זיהום חמור אשר נוצר על ידי תעשיות לעיבוד עור. היום מבטלים יצרנים אירופאיים ואמריקאים הזמנות לעור, בשל ההפרות הנרחבות של החוקים לרווחת בעלי החיים, והאכזריות האיומה הכרוכה בתעשיות השחיטה ועיבוד העור.
מצבם של התנינים והלטאות, הגדלים בתנאים מחרידים, ואשר לעתים קרובות עורם מופשט מעליהם בעודם בחיים אינו טוב יותר. בכל רחבי דרום הודו נוהגות איכרות לאסוף את הנחשים כדי לחלוב אותם וליצור נסיוב נגד רעל (קיימים בהודו 52 זנים רעילים שונים, וכולם נאספים על ידי נשים אלה). נשות שבטים אלה מספקות עתה את הדרישה הגדולה לעור נחשים במסחר בלתי חוקי משגשג, והקורבנות העיקריים כאן הם הקוברה והצפע (כמו גם לטאות גדולות). אחרי שאלה נתפסים עורם מופשט מעליהם בעודם בחיים. עורות זוחלים מובלים בסתר דרך בנגלור לסינגפור, ומשם הם מוצאים דרכם אל שווקי מזרח אסיה. עור נחשים ולטאות משמש לייצור חגורות, נעלים, עיטורים ואפילו שוטים צבעוניים ואופנתיים. עור הודי מאיכות נמוכה יותר משמש בכמויות גדולות מאד בייצור מוצרים תחרותיים, בכל קטגוריה מביגוד ועד מנעלים.
תעשיית העור עיבוד העור מונע את ריקבונו הטבעי של העור מהחי, ומספק לו גמישות, צבע וגימור, כהכנה לייצור מסחרי של טובין עשויים עור. בבית המטבחיים מנוקה העור בצורה שטחית משער ובשר, ואחר כך מיובש ונשמר בתהליך קדם עיבוד. כך נוצר העור הגולמי. במפעל לעיבוד עור מטופלים יותר מ-60 אחוז מהעור הגולמי בתהליך כימי, תוך שימוש בכרום, בסדרת הליכי טבילה ושטיפה. ולבסוף עובר העור שלבי גימור בהם הוא מקבל את צבעו ומראהו הסופי. תוך כדי תהליך ארוך זה מועבר העור ממכל למכל, מוטבל בחומרים כימיים, ונשטף במים ותמיסות כימיות (תמיסת קליפת האלון, שהשימוש בה מוגבל יותר, אינה משמרת את העור באיכות טובה כל כך, אולם היא מזיקה פחות).
כרומיום סולפט הוא המרכיב המסוכן ביותר בו נעשה שימוש, אולם יש צורך גם בחומרים כימיים רבים אחרים, כולל: אלכוהול, זפת, חומרים לסילוק שומנים, צבעים, מתחלבים, פורמלדהייד, חומצה פורמית, עופרת, סיד, ממיסי שרף, סודיום כלוריד, סודיום סולפט, חומצה גפריתנית (מי אש), שעווה ואבץ (בסך הכל נעשה שימוש במאתיים חמישים כימיקלים רעילים ומתכות כבדות). עיבוד העור גורם בצורה בלתי נמנעת לייצור פסולת בצורת מי ביוב, חומרים מוצקים, תרכובות נדיפות, וגזים הנפלטים אל האוויר. השפעה סביבתית זו מתועדת היטב, והיא מהווה נושא לדאגה חמורה. בנוסף לסכנה במקום העבודה, הזיהום פוגע במי התהום, באגמים ונהרות קרובים, ומשפיע בצורה חמורה על בני האדם ועל חיות הבר. חומרים אלה סותמים את מערכות הביוב, ובסופו של דבר והם מועברים אל תוך מערכות ההשקיה, שם הם משפיעים על פריון הקרקע . שיעור גבוה של סרטן הריאות, סרטן הדם (לוקמיה), וכיבי קיבה מתגלה בקרב עובדי מפעלים ובאוכלוסייה המקומית. ברוב המדינות המתועשות במערב, מבטיח פיקוח ממשלתי שחומרים מזהמים יושבחו באמצעות מתקני טיפול מתוחכמים, אולם אין הדבר כך במפעלים לעיבוד עור במדינות מפגרות כגון בנגלדש, שם קרוב המפעל לעתים קרובות אל מקומות מגוריהן של אוכלוסיות עניות, ולא קיים כל פיקוח להפחתת הזיהום. אפילו כאשר קיימים תקנים להגנה על הסביבה, הודו סובלת מרעילות ברמות שערורייתיות, בשל תעשיית העור. מצב זה חמור ביותר, משום שלאור עלויות העבודה הנמוכות וההגבלות המועטות על פגיעה באיכות הסביבה, מדינות מתפתחות מתחרות בהצלחה במדינות המפותחות, על יותר מ-60 אחוז מייצור העור העולמי.
גו'רג'יו ארמני ממליץ אולי שתעטפו את גופכם בעורם של בעלי חיים אחרים, כהצהרה האופנתית החדישה ביותר, אולם מספר גדל והולך של צרכנים, כמו גם מעצבי אופנה רבים, רואים המלצה זו כדוחה.
בהתאם לדוח של מרכז הסחר הבינלאומי הגיע ערכו של יצוא העור הגולמי מישראל ל-11 מליון דולר (ארצות הברית) ויותר. 10 מליון מטר טון של עור מיוצרים בעולם כולו מידי שנה, ועבור כל גרם מעור זה קיימת חלופה מעולה – בין אם שרוכי נעליים או אטמים תעשייתיים, מעילים או ריפוד, מנעלים או כריכות לספרים.
תמיד אפשר לוותר על עור.
|
||||||||||
|
|
|
||||||||||
מוצרי עור מיוצרים דרך שיגרה מעור בקר, כבשים, עזים
וחזירים, קורבנות החקלאות התעשייתית
האינטנסיבית. חייהם של בעלי חיים אלה אומללים ועלובים. תחילה הם חיים
בדירים או באתרי האבסה, ואחר כך הם מובלים בקרונות צפופים ישירות אל
בתי המטבחיים. כולם מתים תוך
