משי

דף מידע

המשי מיוצר על ידי תולעת מבויתת העוברת ריבוי סלקטיבי – Bombyx Mori, תולעת הגדלה בתנאים תעשייתיים וחיה בשבי בלבד, שם הריבוי נעשה ללא הפסקה. העש הזכר מפרה את הנקבה ואחר כך נמעך ומושלך. כל נקבת עש מטילה כ-500 ביצים; הביצים נבדקות כדי לוודא שאין בהן כל מחלה. הנקבות, שאין בהן יותר צורך, וביצים שלא ניתן להשתמש בהן, מושמדות. שאר הביצים מונחות במגשי גידול או על מדפים עם עלי תות עץ (או מזון מלאכותי), והן מתפתחות לזחלים שגודלם כגודל אצבע אדם. תוך חודש בערך הזחלים בוגרים לגמרי, והם מתחילים לטוות פקעת גולם סביב עצמם, כהכנה להפיכתם לעש. תוך שלושה ימים טווה התולעת חוט רציף בתנועה דמוית הספרה 8, והיא מדביקה אותו בעזרת הפרשה טבעית המכונה סריצין. ההשתנות (תהליך הגלגול מגולם לתולעת) נמשכת 10 עד 12 יום.

מטרת ייצור המשי היא לאסוף את החוט המיוחד כל כך, העדין כל כך. הגלמים נאספים בשלב מוקדם מספיק כדי להפסיק את תהליך הגלגול, ולמנוע נזק מהגולם. בנקודה זו מומתת תולעת המשי בהרתחה, אפיה או אידוי. תולעי המשי הן חיות בעלות תחושה, המגיבות לטמפרטורה ואור, והן מייצרות אנדורפינים בתגובה לכאב. עם הריגתה של תולעת המשי יש לפתוח בזהירות את החוט הדקיק אשר עוטף את הגולם, ולכרוך אותו. חוט זה עדין כל כך שיש לשזור יחדיו שלושה חוטים כדי ליצור גדיל אחד. עבודה זו דורשת דיוק רב, והיא נעשית בעיקר על ידי נשים וילדים.

כדי לייצר קילו אחד של משי גלמי יש צורך ב-5,500 תולעי משי. ברמות הקיימות היום מנוצלות ומומתות 500 מיליארד תולעי משי במחזור אלימות בלתי פוסק, כדי לייצר 100,000 מטר טון משי גולמי בשנה. סין שולטת כמעט לגמרי בשוק עיבוד המשי. רשת ייצור המשי שלה כוללת 20 מליון חוואים. בהודו עוסקים 6 מליון כפריים בייצור חוט המשי. גם בוייטנאם, תאילנד, מלזיה, יפן, דרום קוריאה וברזיל תעשיית המשי פעילה מאד. בין האומות המייצרות, הביקוש המקומי בהודו ו-ויטנאם עולה בהרבה על האספקה ולכן הן גם מייבאות. ערך היצוא של המשי גבוה תמיד, והוא מהווה מקור חשוב למטבע קשה בכל רחבי אסיה.
 

יפן, איטליה, צרפת וגרמניה הן מרכזי האריגה והטוויה המתקדמים והמתוחכמים ביותר, והן מספקות בדי משי מאיכות מעולה ליצרני בגדים, כמו גם לייצור בדי משי מקושטים עבור שוק הרהיטים. אולם בעשור האחרון סבלה תעשיית המשי מתחרות קשה מצדם של הבדים הסינתטיים , כגון ויסקוזה, משי מלאכותי ופוליאסטר, המתחרים בה על נתח השוק. נציגי סחר המשי, כגון אגודת המשי הבינלאומית והועדה הבינלאומית של תעשיית המשי, חוששיים שהתחרות מגיעה לא רק מכיוון בדים אחרים קלים להשגה , אלא גם מהסיכוי החברתי הכלכלי המשתפר של כפריים באסיה החקלאית. ביפן ודרום קוריאה, שם האיכרים בוחרים אופציות רווחיות יותר, כבר פורקו מספר מרכזי ייצור. הבנק העולמי רואה בכך הזדמנות, והוא פתח ביוזמה לקידום ייצור תולעי משי באזורים בהם עומדות לרשות האוכלוסייה הכפרית מעט מאד אופציות כלכליות טובות אחרות, בעוד התרבות שם מעדיפה בגדיים עשויים משי. בבנגלדש, לדוגמה, מעודדת תוכנית של הבנק העולמי הרחבת תעשייה זו, והכוונה היא להפחית את יבוא המשי הגולמי, ובו בזמן ליצור אמצעים מקומיים ליצוא בגדים.

העברת הייצור לאזורים מוכי עוני היא דרך לשמירת הרווחים הגבוהים של סחר המשי, על ידי הפחתת ההוצאות בתעשייה עתירת עבודה. אולם פתרון זה מנציח את אחד הנושאים השערורייתיים ביותר בתעשייה: כלומר, ניצול ילדים, איכרים עניים ונשים כפריות. "דייטליין" (תוכנית טלביזיה תחקירית בארצות הברית) חשפה את ההתעללות שהיא נוהג קבוע בהודו, שם ילדים נכלאים בבתי חרושת ונאלצים לעבוד 12 עד 15 שעות רצופות כעובדים משועבדים תמורת מספר פני ליום. הילדים נמכרים על ידי משפחותיהם לעבדות, שהיא לא חוקית בדרך כלל; הם סובלים מהתעללות איומה על ידי מנהלי עבודה במפעל, ונאלצים לעבוד במפעלים לבישול גלמים, במחלקות שזירה וטווייה, וליד הנולים. מספר גדול מאד של סוכנויות לרווחת ילדים מנסות להציל ילדים אלה, אולם הרשויות ממשיכות להכחיש מצב שהוא שעבוד גלוי של אלפי ילדים. היצואנים מגישים בנועם ובציניות חשבונות, שמבטיחים ליצרנים מהמערב שהמשי המוגמר או פריטי הביגוד המיוצרים לא יוצרו על ידי ילדים קטינים או אסירים, ובכל זאת סרטים שצולמו שם מראים שדבר זה נפוץ בכל האזור.

ככל שהדבר יראה אירוני, המשי מפורסם כחוט טהור וטבעי המבטיח אלגנטיות רבה, אולם למעשה הוא מיוצר בסדנאות זיעה מבעלי חיים שהומתו לשם כך, והוא אינו משקף יותר תדמית מפוארת. קל למצוא חלופות מתאימות, אשר אינן כרוכות באכזריות והתעלות בבני אדם ובעלי חיים כאחד.