מארג החיים – חושפים את הקשרים

מאת ריי סיקורה

המושג "מארג החיים" מוכר כבר לרובנו, אך לא תמיד מעורר בנו את המודעות לחלק שאנו ממלאים ביצירת המארג הזה. גדולתו ועוצמתו של האדם עלי אדמות נעוצה ביכולת הבחירה שלו ובאפשרות לשמש באורח חייו דגם לחיקוי לכל הסובבים אותו. כיצד מנצלים אנו את העוצמה שניתנה בידינו?

לאדם יש היום גישה לכמויות אינסופיות של מידע גלובלי המעוררות בו לא פעם תחושת ייאוש וחוסר אונים. מהי ההתייחסות הנכונה למידע הזה? לשמע הידיעות על המתרחש בעולם, אנו עלולים לתפוס את עצמנו כחסרי חשיבות וחסרי כל יכולת השפעה. לעיתים מדובר באירועים המתרחשים בקצה האחר של העולם, ולעתים ממש כאן, בקהילה שלנו. לפעמים נדמה לנו שיש לנו יכולת לחולל שינוי, ולפעמים אנו חשים חסרי אונים לחלוטין. תפיסת האדם כגורם בעל מקום ומשמעות במארג החיים מביאה אותנו למסקנה שאין דבר כזה "הצד השני של העולם". כל מה שמתרחש נוגע ישירות לקהילה שלנו. כל המרכיבים של הקהילה הגלובלית הזו, החובקת עולם ומלואו, משפיעים ללא הרף זה על זה באמצעות רשת של קשרים ויחסי גומלין. המודעות לכך היא צעד ראשון לקראת העצמה של יחידים כבעלי יכולת השפעה.

בעבר נתפסו נושאים רבים כמנותקים ונפרדים זה מזה. הכרנו ארגונים למען איכות הסביבה, ארגונים למען זכויות האדם, תנועה לזכויות בעלי חיים, תנועה לשחרור האישה, אגודות לזכויות האזרח, ועוד ועוד. סברנו שמדובר בגופים נפרדים שאינם משפיעים זה על זה. המבט המוגבל והנקודתי הזה הולך ומשתנה וקשרי הגומלין נחשפים ומתבררים בהדרגה.

תפיסה מתחדשת זו בנוייה על הבנה הולכת ומתרחבת של היקף השפעת המעשים האישיים שלנו, של האדם באופן כללי ושל כל אחד ואחד מאתנו, כיחידים. גבולות המשפחה והקהילה נבחנים ומוגדרים מחדש. הבחירה שלי למחזר פחית שתיה מאלומיניום נראית כמעשה פעוט ואפילו זניח, אך האמת היא, שבארצות הברית בלבד מושלכת כמות של פחיות אלומיניום, שהייתה מספיקה לבניית 6,000 מטוסי DC 10, לאשפה במקום למכלי המיחזור. רוב חברות התעופה אינן מפעילות כיום תוכניות מיחזור. מיליארדי פחיות אלומיניום מוגשות למיליארדי נוסעים במטוסים, ורובן ככולן אינן מגיעות למיחזור.

משלב המידע, אפשר להתקדם לשלב ההחלטה, ולקחת אחריות על האשפה שאנו מייצרים. בהתאם לכך, נזכור בין יתר ההכנות לטיסה לקחת אתנו מימיה או בקבוק מים רב-פעמי, או שניקח את הפחית אתנו בסוף הטיסה ונכניס אותה למכל מיחזור בעצמנו. אבל האחריות והבחירה האישית אינה צריכה להיעצר כאן. האם נוכל לזהות מה גורם לנו לחפש פתרון לצימאון בדמות אריזה חד-פעמית של משקה? ומדוע הפסקנו לכלכל את צעדנו מראש ולהצטייד בשתיה, מתוך ידיעה שנהיה צמאים מאוחר יותר, במהלך נסיעה, עבודה או משחק?

מתרחש כאן למעשה תהליך הדרגתי של הטמעת רעיונות חדשים והפיכתם לחלק מהתרבות שלנו. הדברים מחלחלים אט אט עד השלב שבו כבר אין מבחינים בהם. התרגלנו לרעיון שכאשר נרצה לשתות, נוכל תמיד לקנות משקאות ארוזים ולהרוות את צימאוננו. הבה ונבחן מספר תופעות נוספות אליהן התרגלנו במשך הזמן. אם הייתי פונה לאדם שחי לפני חמש מאות שנה ומציעה לו לשתות ממי הנחל או האגם המקומי, הוא היה לבטח שותה ללא היסוס. אם הייתי מספרת לו שבעוד חמש מאות שנה, יהיה אותו מקור מים רעיל מכדי שניתן יהיה לשתות ממנו, היה וודאי חושב שנטרפה דעתי. הוא היה טוען שלא ייתכן שהאדם ירעיל במו ידיו את מקורות המים שלו. מצד שני, אם אגש היום למישהו ואציע לו לשתות מאותו מקור מים, יחשוב ללא ספק שהשתגעתי: הרי המים היום מכילים רעלים ומסוכנים לשתיה. העובדה שמי הנחלים והאגמים שלנו אינם ראויים לשתיה אפילו לא מזעזעת אותנו עוד. פשוט התרגלנו לרעיון.

הירידה באיכות האוויר באזורים רבים בעולם הביאה לגידול במספר חולי האסטמה הנזקקים למשאפים כדי לנשום. אחוז התושבים הנעזרים במכשירים אלה כדי לפתוח את נתיבי האוויר, להרחיב את הריאות ולאפשר נשימה חופשית, גבוה במיוחד בערים ובאזורים הכפריים המקיפים אותם. כבר איננו מתרגשים ממספרם הרב של המשתמשים במשאף, מכיוון שגם לתופעה זו התרגלנו במשך הזמן.

קל מאוד להרגיל את האדם להסתגל לתהליכים הלובשים פנים של נורמה תרבותית. השפה האנגלית תורמת גם היא ליצירת מעין היפנוזה תרבותית. אנו מקבלים בשוויון נפש את כינוי הגוף – it – זה – ביחס לחי ולצומח, המשווה בינם לבין הדומם, דבר שאינו קיים ביחס לאדם. ביטויים אלה משפיעים על היחס שלנו לעולם הסובב אותנו. במלחמות מדווחים לנו ללא הרף על אבידות בנפש, אך לעיתים רחוקות מאוד מזכירים פגיעות בחיות בר, חיות בית, עצים או חי וצומח אחר המושמדים במהלך לחימה. גם אלה הינן אבידות. אילו היינו מגדירים דברים כהווייתם, מדווחים בחדשות על המציאות כפי שהיא באמת ומתארים את המחיר האמיתי והכולל של המוצרים שאנו רוכשים, היו חיינו נראים אחרת לחלוטין. סביר להניח שהחלטות המתקבלות בידי יחידים על בסיס ידע מקיף והכרת המציאות תהיינה שונות בהרבה. יש ערך גם להחלטתי האישית והשולית לכאורה, למחזר פחית אלומיניום.

נבחן את הדברים מנקודת מבט צרכנית. אם המחיר האמיתי של מוצר כלשהו היה רשום במפורט על גבי התווית, האם היית משנה את החלטתך לרוכשו? אם תווית המחיר של זוג נעלים בחלון הראווה תכלול את הנתונים הבאים:

מוצר זה הוכן:

• בידי פועלת ייצור שעובדת שעות ארוכות בתנאים תת-אנושיים ועדיין מתקשה להאכיל את משפחתה
• מעור של פרה שכל חייה היו רצופי סבל, ונסיעתה האחרונה למשחטה, במשאית עמוסה בצפיפות, בחום בלתי נסבל וללא מים, ארכה שבעה ימים
• העור עובד בידי בורסקי שזיהם בפסולת שלו את מי הנחל הקרוב, ובעירו יש היום שיעור חריג של מומים מולדים ומקרי סרטן הגורמים לתמותה בטרם עת
• ונצבע בצבעים שנוסו על עיניהם ועורם של שפני ניסיון

האם תחליטו לרכוש נעליים אלו בעת זאת?

תיאור זה נשמע קיצוני, אך הוא משקף נאמנה את מחירם האמיתי של זוגות נעלים רבים מאוד המגיעים לחנויות. המידע הזה פשוט לא מצוין על התווית. עד היום סברנו ש"עלות" פירושה סכום הכסף שאנו נדרשים לשלם. רבים קונים מדי יום עיתון, מוצר הנחשב למקור זול לחדשות. האמת היא, שמבחינת הסביבה עיתון הוא אמצעי תקשורת יקר למדי. הוצאת גיליון סוף שבוע אחד של עיתון אמריקאי בעל תפוצה נרחבת מחייבת כריתת 75,000 עצים. אנו מביעים עמדות באמצעות הכסף שלנו. בכל פעם שאנו רוכשים מוצר או משלמים עבור בילוי, אנחנו מכריזים: "עשו זאת שוב, המשיכו בדיוק באותה הדרך, יהא המחיר אשר יהא". אנו יוצרים ביקוש לאותו מוצר או לאותה פעילות.

כיצד מתייחסת החברה לאנשים הנמנעים מאכילת מוצרים מן החי? ברוב התרבויות בעולם, הם ייחשבו לקיצוניים. ברוב התרבויות הללו, אין כמעט ארוחה שאינה כוללת מוצרים מן החי. תופעת הטבעונות התקבלה בתרבויות רבות, אך הצמחונות (שאינה צורכת כל מוצרים מן החי) זוכה לתמיכה במעט מאוד מקומות. אפילו הטבעונים סבורים ברובם שדיאטה צמחונית היא קיצונית. באופן כללי, נוטים לקשר צמחונות או טבעונות אך ורק לבריאות אישית.

אנשים רבים, הן טבעונים והן אוכלי-כל, מודעים לנעשה בתעשיית עגלי החלב, מסכימים שמדובר בתופעה אכזרית וסבורים שאין לתמוך בה. כאן אנו חושפים חוליה נוספת במארג החיים. תעשיית העגלים נגזרת מתעשיית מוצרי החלב. פרות חייבות להמליט לעתים קרובות כדי לשמור על תנובת חלב רציפה. העגלים הזכרים הרבים הנולדים בדרך זו הינם למעשה "תוצר לוואי" מיותר של תעשיית החלב. אם כן, תעשיית החלב היא המספקת לשוק העגלים את כל הבשר הדרוש. קשר נוסף במארג החיים מחבר בין תעשיית החלב לבין זיהום מקורות המים. נמצא כי הגידול בעדרי הפרות החולבות הביא לזיהום מוגבר של מי התהום באזורים עתירי רפתות. בארצות הברית לדוגמא, כ 50% ממי הבארות הזדהמו עקב הגידול הנרחב של בעלי חיים והוכרזו כבלתי ראויים לשתיה. את הנתונים הללו לא ניתן למצוא על תווית המחיר של מוצרי החלב.

גם בענף הביצים רב הנסתר מן הנגלה, וספק אם תעשייה זו הייתה זוכה לתמיכת הציבור הטבעוני אם המצב בלולים היה מתפרסם ברבים. האם ההחלטה שלא לצרוך מוצרים מן החי עדיין נראית קיצונית בעיניכם? במקרים רבים מה שמוגדר כקיצוניות אינו אלא רצף של החלטות עקביות.

מבט כזה על העולם עלול לעורר בנו ייאוש וחוסר אונים. איך אפשר לבחון ולחקור כל פעולה ופעולה שאדם מבצע? איך ניתן בכלל לגלות את המשאבים השונים, העבודה, המאמץ והסבל שנדרשו כדי לייצר את המוצרים שאנו צורכים? אכן, אי אפשר לדעת הכל על כל מעשה או על כל מוצר. זו משימה לכמה חוקרים במשרה מלאה. אבל כל אחד ואחד מאתנו יכול לעצור באמצע פעולה שגרתית ולשאול את עצמו מספר שאלות פשוטות. נעצור לרגע, נתבונן במה שאנו עושים, נבחן את הקניות שלנו, ואולי נראה כמה דברים באור חדש. ההגיון הבריא שלנו יכול לזהות תופעות שאיננו מעונינים לתמוך בהן גם בלי לאסוף חומר רקע על כל תעשיה ותהליך ייצור בעולם. רגע אחד של היסוס, של חשיבה, לפני שמחליטים לתמוך בקרקס או לקנות מוצר קוסמטיקה שנוסה על בעלי חיים, יכולים להביא בהדרגה לשינוי הרגלים של שנים.

בכל פעם שאנו עומדים להוציא כסף או לתמוך בפעילות כלשהי, בדיבור או במעשה, אני מציעה שנשאל את עצמנו:

• האם הדבר הזה בא למלא צורך – או לספק רצון?
• האם במקרה הזה הוצאה כספית היא הדרך הטובה ביותר לדאוג לעצמי ולכדור הארץ שלנו?
• מהו המחיר האמיתי של המוצר או המעשה הזה, במונחים של איכות הסביבה, בעלי החיים, האנושות והבריאות האישית שלי?
• האם כסף זה יכול לשמש למטרות טובות יותר?

תופתעו לגלות עד כמה שאלות פשוטות כאלה יכולות לשנות את הדרך שבה אנו תופסים את המקום שלנו בעולם.

טרם נמצאה הדרך לחיות בעולמנו מבלי לפגוע כלל בדומם, בצומח או בחי. ובכל זאת, כל אחד ואחד מאתנו יכול להשפיע במשהו. מכל הברירות העומדות בפנינו דבר יום ביומו, נוכל לבחור את אלה הגורמות את הנזק הקטן ביותר. יש לנו, כפרטים, אפשרויות רבות לבחור מה ללבוש ומה לאכול, איזה בידור לצרוך ובמה לעסוק למחייתנו. דרך החיים שאנו בוחרים והדוגמא העקבית והמיוחדת שאנו נותנים לסובבים אותנו, מאפשרים לנו למלא תפקיד מכריע בהפיכת העולם למקום חיובי ומופלא, עולם שבו השמים הם הגבול, שבו הדוגמא האישית שלנו יכולה לעודד אנשים לבחור בדרך של אהבה ורחמים ולהתרחק מאלימות; עולם שבו כולנו מודעים לתפקיד האישי שלנו בטוויית הסיבים המופלאים היוצרים את מארג החיים.

ריי סיקורה היא דוברת מוכרת למען בעלי חיים, איכות הסביבה וזכויות האדם. ייסדה את ארגון Simply Enough, המארגן בכל רחבי העולם סדנאות הממחישות למשתתפים כיצד שינויים מקומיים גוררים בעקבותיהם שינויים גלובליים. גב' סיקורה שותפה לייסוד המרכז לחיים ללא אלימות והמכון הבין-לאומי לחינוך להומניות. ארגנה כנסים של עמותת חי שהתקיימו בישראל ועוסקת היום בכתיבת תוכניות הלימוד החדשות של העמותה. בעלת תארים באנתרופולוגיה תרבותית וחינוך סביבתי מאוניברסיטת וויסקונסין.

ריי עם גור דוב שחור שהצילה מציידים