התקשורת הבריטית ממקדת את תשומת לבה בהיבט אחד של תעשיית המרוצים, שהמבקרים במרוצים והציבור בכללו מודעים לו רק לעתים רחוקות: טבח סוסי המרוץ. שני מאמרים מעניקים מקום מרכזי לטרגדיה זו. בשנת 2007 שחרר ארגון Animal Aid, ארגון בריטי, סרטונים שצולמו בהיחבא בבית מטבחיים בריטי. החשיפה התפרסמה בעיתונות הבריטית.

   Animal Aid  ספטמבר 2007

   The Daily Mail  ספטמבר 2007

מאמרים אחרים מבליטים את הטרגדיה הזאת באנגליה ובמקומות אחרים.

   Sky News HD  (סקיי ניוז) ינואר  2013

   The Sydney Morning Herald  ‮פברואר 2008

   The Guardian/Observer  אוקטובר 2006

   The First Post  יולי 2006

גם חברי פרלמנט בריטיים עסקו בנושא זה.

   Horse Passports (England) Regulations 2003

  קראו על שחיטת סוסים אמריקאיים

  קראו על "הסוד הקטן והמלוכלך" של המרוצים באמריקה — הסייח של סוסה מינקת

מאמר של Animal Aid:

צולם בהיחבא בבית מטבחיים אנגלי.... סוסים וסוסי-פוני בריאים נשחטים למכירה כבשר לייצוא

  

Animal Aid משחרר היום (יום חמישי, 20 בספטמבר) סרטון שצולם בהיחבא בבית מטבחיים אנגלי. הסרטון מראה איך סוסי-פוני ששימשו לרכיבת ילדים ואין בהם יותר צורך, וסוסי מרוץ שאינם רווחיים יותר נורים בראשם ברובה ואחר כך נשחטים לצריכת אדם....

  

הסרטון של Animal Aid, שצולם בהיחבא בחודש שעבר בבית המטבחים של פוטר בטונטון, מראה הריגתם של סוסים שנראים בריאים ובכושר מלא. חריג בולט אחד היה סוסה ערמונית פצועה קשה שהובאה לבית החרושת להריגה בערב ה-14 באוגוסט. אחרי עיכוב ממושך נורתה סוף סוף בעודה שוכבת בחצר....

  

מתוך כ- 50 סוסים שצולמו על ידי Animal Aid בבית המטבחיים, תוך יומיים בלבד, בערך 20 היו סוסי מרוץ גזעיים. [הערה: המשרד לאיכות הסביבה, מזון וחקלאות בבריטניה (DEFRA) מדווח שהמפעל בטונטון, יחד עם מפעל נוסף בצ'שייר, הורג 10,000-6,000 סוסים לשנה, לצריכה בחו"ל.]

 

לדברי מנהל Animal Aid, אנדריו טיילר,

"הבעיה הבסיסית שנמצאת בלב לבה של שערורייה זו של שחיטת סוסים שחשפנו היא ריבוי היתר של סוסים אלה. הם נוצרים מסיבות מסחריות על ידי תעשיית סוסי המרוץ הגזעיים והספקים של שוק סוסי המחמד וסוסי הפוני. כשבעל החיים אינו מועיל יותר, לעתים קרובות פשוט נפטרים ממנו או ממנה. זהו גורלם של אלפי סוסים וסוסי-פוני בריאים מידי שנה".

קראו את המאמר כולו באתר הרשת של Animal Aid (באנגלית)

קראו את המאמר כולו ב-PDF

ראה סרטונים וצילומים מכתבת החשיפה

מאמר של The Daily Mail:

סוסי פוני שננטשים על ידי ילדים בריטיים ונשלחים לצרפת כבשר סוסים

 

הקצב מכוון בחוסר יציבות רובה לעבר ראשו של סוס פוני קטן ואפור.

 

שניות אחר כך נשמעת ירייה, סוס הפוני מתפתל ובועט ברגליו לכל עבר, על הקרקע, ואחר כך מורם במנוף אל קו הייצור.

 

זוהי המציאות של שחיטת אלפי סוסי פוני וסוסי מרוץ לא רצויים בבית מטבחיים בריטי ...

 

שרידיו של סוס פוני זה, כמו רוב הבשר שעובר דרך בית המטבחים של פוטר בטונטון, סומרסט, מידי שנה, יישלחו לצרפת משום שבריטים לא אוהבים לאכול בשר סוסים ...

 

הדוח השנתי האחרון של החברה מציין שהיא עוסקת ב"הרדמת חסד אלקטיבית של סוסים ויצוא בשר סוסים" ...

 

המשרד למזון וחקלאות, Defra, אומר שהמפעל בטונטון, יחד עם מפעל נוסף בצ'רשייר, הורג 6,000–10,000 סוסים לשנה לצריכה בחו"ל.

 

מנהל Animal Aid, אנדריו טיילר, אמר: "מה שמשותף לכל הבעלים בעבר הוא השימוש הזמני בבעל החיים שלהם. לדעתם הם פטורים מאחריות ברגע שאינם זקוקים יותר לסוס או לסוס הפוני".

קרא את המאמר כולו בפורמט PDF (באנגלית)  Article © Associated Newspapers Ltd

ערוץ  Sky News  (סקיי ניוז)  (הבריטי):

צפו בסרט וקראו את המאמר המלא באתר של סקיי ניוז  (באנגלית).

מתוך The Sydney Morning Herald (אוסטרליה):

סוסי מרוץ לארוחת בוקר

 

סוסי מרוץ מסיימים את חייהם בצלחות בחו"ל, עם פריחת המסחר האיום והמבחיל בבשר סוסים.

 

"אתה בהחלט יכול לראות סוס מרוץ רץ בראנדוויק (אוסטרליה) ביום ראשון ובשבוע הבא הוא כבר בדרכו אל שולחן הסעודה ביפן", אמרה הלוחמת למען רווחתם של סוסים, לאורה סטואיקוס....

 

מבין 17,000 הסוסים הגזעיים שנולדו בשנה שעברה, רק כשני שליש יגיעו בכלל אל מסלול המרוצים.

 

מבין אלה, רובם סובלים מפציעות או אינם רצים מספיק מהר, ורק אחוז עד שלושה אחוזים מהם מגיעים בכלל למרוצי הסוסים העיקריים....

 

כפי שקורה לבקר ובעל חיים אחרים שחיים בחוות, בשר הסוס המבוקש ביותר מגיע מבעלי חיים צעירים במצב טוב ועם שרירים חזקים ובריאים, ומשמעות הדבר היא סוסים גזעיים צעירים.

 

הוטרינרית של ווינסלנד, אווה ברימן, אמרה שסוסים צעירים, באביב חייהם, נהרגים כדי לספק בשר לצריכת אדם.

 

" ...האצבע המאשימה מופנית בעיקר לעבר תעשיית המרוצים; בתעשייה זו מתרחשת שחיקה בשיעור גבוה ביותר של סוסים מאיכות מעולה, בעלי שרירים בריאים, עדיין בינקותם או באביב חייהם, שלעתים אין להם מפלט מפני בתי המטבחיים שמספקים בשר סוסים", אמרה הגברת ברימן.

 

באוסטרליה קיימת רק קבוצה מאורגנת אחת להגנה על רווחת סוסים, עמותת Cedar Springs Horses Inc, שמצילה סוסים גזעיים שנועדו למשלוח לבית מטבחיים.

 

הגברת סטואיקוס [Cedar Springs Horses Inc] אמרה שהיחס לסוסים שנגזר גורלם מחריד. "הם מסוגלים להריח את הדם והם נהרגים האחד אחרי השני, והם יכולים לראות את הסוס שלפניהם נרצח, ולכן הם יודעים מה קורה סביבם.

 

"אנשים מתרגזים וכואבים כשהם רואים סוס מרוץ קורס על מסלול המרוצים אחרי שנורה, אבל לעומת כל אחד מסוסים אלה יש אלפי סוסים שאפילו לא הגיעו לשם ....

 

"תעשיית המרוצים מפנה את גבה ומתעלמת ממה שקורה לסוסים אלה".

קראו את המאמר כולו באתר הרשת של The Sydney Morning Herald (באנגלית)

קראו את המאמר כולו ב-PDF (באנגלית)

מתוך The Guardian/Observer:

חקירה סמויה של Observer חשפה את גורלם המזעזע של אלפי סוסי מרוץ בריטיים.

 

הוא מכונה "ספורט המלכים", מלא זוהר, מאמץ ותחרות מרגשת. אולם רק מספר קטן מסוסי המרוץ הגזעיים, שדוהרים באלגנטיות במסלולי המרוצים בבריטניה מידי שבוע בשבוע, זוכים להגיע למנוחה ולנחלה בשדות המרעה הזהובים.

 

סופם של אלפי סוסים גזעיים בריטיים, זקנים מדי, איטיים מדי או חלשים מדי מכדי לקפוץ, אכזרי ביותר: כדור רובה דרך הרקה או מוט מתכת אל תוך המוח. גופותיהם מועמסות על משאיות קירור ונשלחות לצרפת, שם נמכר בשרם כבשר מעדנים.

 

רצח המוני זה של סוסים גזעיים הוא תופעת לוואי של תעשיית המרוצים הבריטית, עתירת מיליארדי השטרלינג – תופעת לוואי שמוזכרת רק לעתים רחוקות ונחשפת לעתים רחוקות עוד יותר. רצח זה אינו בלתי חוקי. אולם עמותות להגנת בעלי חיים תובעות השקעת כספים נוספים בבניית מקומות מקלט בהם יוכלו סוסים לחיות אחרי פרישתם, וצמצום תוכנית הריבוי המסיבית שמספקת לספורט זה את סוסיו. רוב בעלי החיים שיכלו לחיות בממוצע יותר מ-30 שנה מומתים לפני יום הולדתם החמישי.

 

בסוף שבוע זה חושפת חקירת Observer צד זוועתי זה של הספורט. אנו חושפים שני בתי מטבחיים בריטיים בהם הורגים "הקצבים" יותר מ-5,000 סוסים כל שנה, רבים מהם סוסים שנולדו כדי לבדר מהמרים ומבקרים במרוצים. אנו חושפים גם שמנהל אחד מבתי המטבחיים לסוסים טוען שהרג סוסים עבור אנשים ידועים ומפורסמים בתעשייה, ושמנהל אחר הוא שופט ב"תחרות סוס השנה".

 

גורלם של 4,000 סוסי המרוץ הבריטיים ש"פורשים" מידי שנה מהספורט, או של מאות הסוסים הגזעיים הצעירים שאינם מתאימים להגיע אפילו לנקודת הפתיחה, היה תמיד לוט בערפל. אפילו הרשות הרשמית שאחראית לספורט זה, "רשות מרוצי הסוסים" , הודתה בפני Observer ש"הם אינם יודעים באמת מה קורה בסופו של דבר לסוסים שאינם מתחרים יותר". כמה מהסוסים עוברים אימונים להשתתפות בצייד או אירועים שונים; אחרים משמשים להרבעה. אולם מבנה גופם של סוסי המרוץ מונע מהם לשמש כסוסי רכיבה לאנשים המבקשים רכיבה קלה בימי ראשון אחר הצהרים.

קראו את המאמר כולו באתר הרשת של The Guardian/Observer (באנגלית)

קראו את המאמר כולו ב-PDF (באנגלית)

מתוך The First Post:

אלפי סוסי מרוץ נטבחים כל שנה – והם בעלי המזל.

 

חמשת אלפים סוסי מרוץ מסיימים את הקריירה שלהם מידי שנה. מספר זה אינו כולל בממוצע 375 סוסי מרוץ שנאלצים להתחרות למוות מידי שנה, ו-4,000 סייחים שנחשבים חסרי ערך ואין טעם לאמנם.

 

בעליהם של 5,000 הסוסים, לעתים קרובות מאד חברות גדולות, בדרך כלל מוכרים אותם עם תום ימי הזוהר והתהילה שלהם. גורלם של הסוסים: מנוחה, הזנחה או שחיטה כדי לשמש מאכל לחיות מחמד.

 

מה קורה לסוסים הגזעיים כשאינם מגיעים לרמה הרצויה, או כשבעליהם ומאמניהם מחליטים שאינם מתאימים למסלול המרוצים? המדובר כאן על גיל 6 לסוסי מרוץ במסלול שטוח, וגיל 12 לסוסים במרוץ מכשולים. "אנו שומעים על מספר קטן כל כך של סוסי מרוץ אחרי שהקריירה שלהם מסתיימת," אומר ג'והן פרנקום, פרשן ואלוף מרוצים.

קראו את המאמר כולו ב-PDF (באנגלית)

מתוך Horse Passports (England) Regulations 2003

פרסומי בית הנבחרים הבריטי, זכויות היוצרים שמורות לפרלמנט

ג'יימס גריי, חבר פרלמנט:

עובדה היא שאין אנו אוכלים סוסים בבריטניה. חברי ועדה רבים אינם אוכלים כלבים או חתולים. אישית, אני חושב שאכילת סוסים היא מנהג מזעזע ומבחיל. סוסים הם ידידים לאדם, ואל לנו לעודד מנהג מגעיל זה בכל דרך או צורה שהן. אולם כל שנה מומתים בבריטניה כ-10,000 סוסים—חלק קטן ממיליון הסוסים שחיים כאן—ומיוצאים כבשר למאכל.

  

כמעט כל הסוסים שמובלים לשחיטה הם סוסי מרוץ בני שנתיים או שלוש, שנפצעו.

ג'יימס גריי הוא סגן יושב ראש ועדת החקלאות של יושבי הספסל האחורי השמרנים; של המשרד לאיכות הסביבה של יושבי הספסל האחורי השמרנים, ושל הועדה למיסוי סוסים ופוני (סוסונים). הוא נשיא אגודת בתי הספר לרכיבה באנגליה, חבר כבוד באגודת הוטרינריה הבריטית, ויועץ (ללא תשלום) לתעשיית הסוסים הבריטית.

למרות שאינו מתמקד אך ורק במרוצי סוסים, מאמר מעניין על טבח סוסים לבשר בכל רחבי עולם הוא המאמר
 Horse slaughter and horsemeat: the facts (אנגלית).

שחיטתם של סוסים בארצות הברית

בארצות הברית נאסר על שחיטת סוסים—בתי המטבחיים לסוסים, האחרונים שנותרו בארצות הברית, נסגרו בשנת 2007. אולם עדיין חוקי להעביר סוסים, שרבים מהם סוסי מרוץ לשעבר, מעבר לגבול אל קנדה ומקסיקו, בתנאים מחרידים, כדי שיישחטו שם. כל חמש דקות נשחט סוס אמריקאי בבתי מטבחיים במקסיקו וקנדה, כבשר לצריכת אדם.

ב-20 במאי 2008 דיווחה רשת פוקס ניוז (Fox News) בטלביזיה על הובלת סוסים מארצות הברית למקסיקו, ועל מותם בבתי מטבחיים שם. התוכנית כללה גם ריאיון עם וטרינר מקסיקני: "השיטה לרצח סוסים ברוב המפעלים הסודיים במקסיקו (בכל רחבי הארץ) היא על ידי דקירתם בעמוד השדרה עד שהם מאבדים את יכולתם לזוז. אחר כך תולים אותם מרגליהם האחוריות ושוחטים אותם על ידי חיתוך גרונם. אחרים נרצחים במכות פטיש על ראשיהם; כך נעשה גם לסוסים ולפרדות, ורובם, עורם נפשט מעליהם בעודם בחיים".

קראו את הריאיון כולו (באנגלית) בפורמט PDF

דו"ח נתונים שנאספו על ידי "מלאכים למען בעלי חיים" (Animals' Angels) בנושא שחיטת סוסים — 2007/2008/2009

"דו"ח זה מספק תיעוד של הדרכים הרבות בהן שחיטת סוסים אינה הומאנית. מרגע שסוס מוכרז כ"סוס להמתה" המיועד לשחיטה, הטיפול בו והיחס אליו משתנים באופן קיצוני מאלו להם זוכים הסוסים בדרך כלל. היחס אל "סוס להמתה" הוא אכזרי ביותר, וכולל אלימות ואגרסיות קשות, כמו גם אדישות ואפתיה מצדם של מי שאמורים היו לדאוג לשמור על רווחת החיה ולהגן עליה. אל מול ההתפשטות המהירה של היחס האכזרי והבלתי הומאני כלפי סוסים אלו, נשחקת הדאגה לשלומן, לבריאותן ולבטיחותן עד שהיא נעלמת לחלוטין".

קראו את הדו"ח המלא, הכולל גם לא מעט תמונות קשות, בפורמט PDF (באנגלית).

קטעי וידאו:

הובלה ושחיטה של סוסים אמריקאים במקסיקו: הוקרן בתקשורת האמריקאית

מהמרעה לצלחת: סרטון וידאו מטעם הקואליציה הקנדית להגנת הסוס. דצמבר 2011

תאי הטבח: סרטוני וידאו מטעם הקואליציה הקנדית להגנת הסוס. דצמבר 2011

הקשר בין מירוצי סוסים לשחיטת סוסים, חלק 1: וידאו - HBO באתר Animal Law Coalition (קואליציית חקיקה למען בעלי חיים), 2008.

הקשר בין מירוצי סוסים לשחיטת סוסים, חלק 2: וידאו - HBO באתר Animal Law Coalition (קואליציית חקיקה למען בעלי חיים), 2008.

אם תוקם תעשיית מרוצים בישראל, סוסי מרוץ רבים, שיפרשו מפעילותם, יישחטו בסופו של דבר — בתוך ישראל או אחרי הובלתם למדינות אחרות, כדי להישחט שם. אסור שזה יהיה חלק מעתידה של ישראל.

"הסוד הקטן והמלוכלך" של המרוצים בארצות הברית — הסייח של הסוסה המינקת

	סייח שניצל ב"חוות הסיכוי האחרון" (Last Chance Corral)

תופעה מכוערת נוספת, שכרוכה בתעשיית מרוצי הסוסים, היא שחיטתם של "סייחים של סוסות מיניקות".

אחרי פרישתה של סוסת מרוץ תלוי הערך שלה אך ורק בהתעברותה במהירות הרבה ביותר: בפעם הבאה שהיא מתייחמת, או 14-7 ימים אחרי שהמליטה. בארצות הברית דורש המועדון של רוכבי סוסי המרוץ (שקובע את הכללים לרישומם של סוסים כת'ורוברד), שסוסות ת'ורוברד יופרו פיסית (במגע ישיר) על ידי סוסי הרבעה, ולא באמצעות הפרייה מלאכותית. כדי לאפשר הזדווגות כזאת יש להביא את הסוסה אל סוס ההרבעה. בדרך כלל הסוסה מיניקה סייח, וערכו הכספי של זה רב. כשהסוסה נלקחת אל סוס ההרבעה, לצורך הפרייה, הסייח לא נלווה אליה. המסע מסוכן מדי לסייח צעיר שזה עתה נולד, והביטוח עבורו יקר מדי. אולם צריך להיניק אותו. מגדלי סוסים חוכרים "מינקת" למטרה זו. אלה הן סוסות, שהערך היחידי שלהן הוא שהן מסוגלות לייצר חלב עבור סייח של סוסה אחרת, שערכה רב יותר. אולם, כדי שהסוסה תפריש חלב, היא חייבת שיהיה לה סייח משל עצמה. הסייח, שמכונה "סייח של סוסה מינקת", חסר כל ערך כספי משל עצמו. כשאמו מועברת למקום אחר, כדי להאכיל סייח מרוצים בעל ערך פוטנציאלי, הנוהג הוא להרוג את הסייח של הסוסה המינקת, עבור העור שלו או שלה ("עור פוני").

מספר קטן של סייחים , ברי מזל מאוד, נרכשים על ידי מקומות מחסה ומטופלים במסירות, עד שהם מגיעים לגיל בו ניתן לאמץ אותם, ואז הם נמסרים למשפחות המתאימות.

"פשוט אמרו לא: קריאה לוויסות ותקינה פדראליים של חיסול תוצרי לוואי על ידי תעשיית הסוסים" מדגישה את גורל הסייחים בתעשיית הסוסות המיניקות:

קראו את המאמר (באנגלית) באתר של מרכז החוק וההיסטוריה של בעלי חיים באוניברסיטת מישיגן (The Animal Legal and Historical Center of Michigan State University) (ראו בעיקר עמודים 208-206).

קראו את המאמר (באנגלית) בפורמט PDF (ראו בעיקר עמודים 208-206).

חוות הסיכוי האחרון (Last Chance Corral) מצילה סייחים של סוסות מיניקות ומוצאת להם בית:

ראו צילומים של כמה מהסייחים שלהם