|
|
|
|
|
|
|
|
פגישה עם בעלי החיים: דף מידע
|
|||||||||
|
מי הם בישראל, כמו בארצות רבות אחרות, החוק אינו מחייב פרסום נתונים בדבר מספר בעלי החיים שבהם בוצעו ניסויים. למרות זאת, המועצה לניסויים בבעלי חיים, המפקחת על ניסויים אלה, מפרסמת מעת לעת נתונים חלקיים. ב-2000, השנה האחרונה שלגביה קיימים נתונים מפורטים, השתמשו המעבדות האזרחיות בישראל ב-140,146 עכברים, 64,852 חולדות, 26,611 עופות, 2,322 ארנבות, 1,564 חזירי ים, 1,516 אופוסומים, 1,139 אוגרים, 1,077 כבשים ועזים, 721 פרות, 560 דגים, 312 חזירים, 191 כלבים, 182 דו-חיים, 140 גרבילים, 117 חתולים, 70 צבים ו-39 קופים. בסך הכל השתמש הסקטור הלא-צבאי ב-241,559 בעלי חיים.
נתונים אלה חלקיים. הם אינם כוללים את הניסויים הנערכים במערכת הביטחון הישראלית, המשתמשת במספר רב של בעלי חוליות. לדוגמה, המכון למחקר ביולוגי בנס ציונה נחשב למוסד המשתמש במספר רב של בעלי חיים. הוא מסונף למשרד ראש הממשלה, ולפי פרסומים זרים עוסק בין השאר בפיתוח אמצעי לחימה ביולוגיים וכימיים בבעלי חיים. גם צה"ל משתמש בבעלי חיים – למשל, לצורך תרגול בקורסי טראומה (ATLS) – למרות שחלופה שאינה כרוכה בשימוש בבעלי חיים אושרה על ידי איגוד המנתחים האמריקאי.
לפיכך, המספר האמיתי של בעלי החיים שבהם משתמשות מעבדות בישראל אינו ידוע. לפי הערכות סבירות, מדובר בכ-500,000 בעלי חוליות בשנה.
איך הם חיים ומתים תנאי האחזקה של בעלי החיים במעבדות בישראל כפופים לתקנות שתוקנו ב-2001 על ידי המועצה לניסויים בבעלי חיים. באופן לא מפתיע, המועצה בחרה לאמץ את מערכת התקנות הגרועה ביותר הקיימת בעולם המערבי – זו שגובשה בארה"ב. מאחר שחוק צער בעלי חיים האמריקאי לא חל על מכרסמים ועופות (הרוב המכריע של בעלי החיים שבהם משתמשים לצורך ניסויים), משרד החקלאות האמריקאי, האחראי ליישום החוק, לא פרסם תקנות באשר לתנאי האחזקה של בעלי חיים אלה. ואולם, בישראל החוק חל על כל בעלי החוליות, ולכן נאלצה המועצה לחפש מודל אחר לתקנות. המועצה אימצה את הנחיות מועצת המחקר הלאומית של ארה"ב, ארגון שלו אינטרסים ברורים בניסויים בבעלי חיים.
כתוצאה מכך, תנאי החיים של בעלי חיים במעבדות בישראל הם כנראה בין הגרועים בעולם המערבי. לדוגמה, שטח רצפת הכלוב המינימלי לעכבר השוקל 15 גרם הוא 52 סנטימטרים רבועים בישראל, לעומת 180 סנטימטרים רבועים הקבועים בהנחיות של מועצת אירופה. הכללים האירופאיים חלים ב-43 מדינות באירופה, ובהן כל חברות האיחוד האירופי. באופן דומה, התקנות בישראל מאפשרות להחזיק כלב השוקל 15 קילוגרם בכלוב קטן ששטחו 0.72 מטרים רבועים, בעוד שההנחיות של מועצת אירופה דורשות במקרה זה שטח מינימלי של 2.8 מטרים רבועים.
בתקנות הישראליות מוזכרים בעלי חוליות שונים, וכמעט לגבי כולם, תנאי האחזקה גרועים מאשר אלה הקבועים בהנחיות האירופאיות. התקנות בישראל נראות גרועות עוד יותר כאשר משווים אותן לאלה הנהוגות במדינות מסוימות, כמו שווייץ. התקנות החדשות בשווייץ מחייבות אחזקת קופים בקבוצות (בדרך כלל של 5 פרטים כל אחת), ולא בבידוד, וקובעות שטח רצפה מינימלי של 3 מטרים רבועים לקוף מקוק בעל מבנה גוף ממוצע. בישראל ניתן לכלוא קופים בבידוד, ושטח הכלוב הנדרש לקוף מקוק ממוצע הוא 0.5 מטרים רבועים בלבד.
גדלי כלובים נראים על פניהם כנתון טכני משעמם, אבל יש להם השפעה עצומה על איכות החיים של בעלי חיים במעבדות. ככלל, ככל שהשטח המוקצה לכל בעל חיים קטן יותר וככל שהסביבה שבה הוא חי דלה יותר, כך נגרם לו יותר לחץ (stress) וסבל. תנאי האחזקה לא נחשבים חלק מהניסוי עצמו. מאחר שבעלי חיים מסוימים (למשל, קופים) מוחזקים במעבדות במשך שנים ארוכות, יש להביא בחשבון את הסבל הנגרם להם בשל הסביבה הדלה שבה הם חיים, כאשר מתייחסים למחיר, במונחי צער בעלי חיים, של הוויויסקציה.
|
|||||||||
|
|
|
|||||||||
