ביקורת מדעית

דף מידע

התומכים בוויוויסקציה טוענים שניסויים בבעלי חיים תורמים לקידום רפואת האדם. זהו הטיעון העיקרי שבו משתמשים כדי להצדיק ניסויים בבעלי חיים ולשכנע את הציבור שוויוויסקציה חיונית. למעשה, השימוש בבעלי חיים לחקר מחלות האדם הוא התחום שקשה להגן עליו יותר מאשר כל התחומים שבהם מבוצע מחקר בבעלי חיים.

הבדלים בין זנים

תורת האבולוציה המודרנית קובעת שהתהליך שבו נוצרים זנים חדשים מונע על ידי לחצים סביבתיים. דולפינים, שפעם היו יונקים יבשתיים, חיים עתה במים. באיי הגאלאפאגוס התפתחו ארבעה עשר זנים שונים של פרושים (ציפור) המכונים פרושי דרווין, וכולם זהים כמעט לגמרי בהופעתם, פרט לכך שלכל אחד מהם יש מקור בגודל וצורה שונים, המאפשר להם לאכול מזון מסוים. לזן אחד מקור חזק ועבה לפיצוח אגוזים וזרעים, ולאחר מקור צר ועדין, מצוין לאכילת חרקים. לכל אחד מהזנים שחיים על כדור הארץ שילוב ייחודי של מבנה (אנטומיה), תפקוד (פיסיולוגיה), ודפוסים ביוכימיים והתנהגותיים, שמאפשרים לו לתפוס נישה מיוחד בסביבה. לא קיימים שני זנים הזהים הזה לזה.

בני אדם, יונקים עילאיים אחרים וחזירי גינאה חייבים לאכול מזונות המכילים ויטמין C, או שילקו במחלת הצפדינה. רוב היונקים האחרים אינם חייבים לאכול מזונות עשירים בויטמין C, משום שהם מסוגלים לסנתז ויטמין C בגופם. קרוב לוודאי שהסיבה לכך היא שהמזונות שייעדה להם הסביבה שלהם דלים בוויטמין זה. בדומה לכך, בני אדם וחתולים שונים בדרך בה הם מקבלים ויטמין A. גוף האדם מכיל אנזים שמאפשר לו לסנתז ויטמין A - הנחוץ לו כדי למנוע עיוורון – על ידי המרת קרוטן מצמחים מסוימים, כגון גזר, לויטמין. החתולים איבדו את האנזים הנחוץ להם לייצר ויטמין A בגופם משום שהם התפתחו לאוכלי בשר, והם משיגים ויטמין A מהכבד של הטרף שלהם. אם מזון החתולים לא יכיל כבד, או אם אין מוסיפים ויטמין A למזונם, הם ימותו.

הבדלים בין מינים ביולוגיים חלים לא רק בתחום התזונה. תרופות עשויות לגרום לתגובות שונות לחלוטין אצל בעלי חיים ובני אדם. מורפיום מסמם בני אדם אולם ממריץ חתולים. אספירין גורם לפגמי לידה אצל חולדות ועכברים, מרעיל חתולים ואינו משפיע כלל על סוסים. תרופות נפוצות כגון פרצטמול ("אקמול") ואדוויל רעילות מאוד לכלבים ולחתולים. פניצילין הורג חזירי גיניאה ואוגרים. בנזן גורם לסרטן הדם (לוקמיה) לבני אדם, אבל לא לחיות מעבדה. אינסולין, אפינפרין ותרופות אנטיביוטיות מסוימות גורמים למומיםם אצל חיות מעבדה.

תרופות רבות נוסו על בעלי חיים והוכרזו כבטוחות, אולם גרמו נזק ואף מוות לבני אדם. דוגמה לכך היא תרופה בשם FIAU, שנועדה לטיפול בדלקת כבד. התרופה נוסתה על יונקים שונים, כולל קופים, והוכרזה כבטוחה, אולם 4 מבין 20 החולים שקיבלו אותה נפטרו כתוצאה מפגיעה בכבד. לאחרונה הוסרה מהמדפים התרופה נגד דלקת, ויוקס, שאושרה על ידי מנהל המזון והתרופות של ארצות הברית, אחרי שגרמה למחלת לב קטלנית אצל בני אדם.

סקר של הסיכונים שבתרופות שאושרו, שפורסם על ידי משרד החשב הכללי בשנת 1990, גילה שיותר מ-50 אחוזים מהתרופות שאושרו על ידי מנהל המזון והתרופות של ארצות הברית (FDA) היוו סיכון חמור לבני אדם, והדבר הוכח גם על ידי שינוי התוויות או הסרת התרופות מהדלפק. בהתאם למחקרים מסוימים, עד 80 אחוזים מהתרופות נכשלו בניסויים על בני אדם אחרי שעברו ניסויים על בעלי חיים (מולקולות ושווקים: סקר תרופות, האקונומיסט, 7 בפברואר 1987, עמודים 1-14).

ניסויים על בעלי חיים עלולים גם לפסול תרופות יעילות, כגון התרופה נגד הריון דפו פרוורה (Depo-Provera), שניתנת באמצעות הזרקה. מנהל המזון והתרופות של ארצות הברית אסר על הפצתה של תרופה זו בשנת 1973 משום שהיא גרמה לסרטן לכלבים ובבונים. עשרים שנים מאוחר יותר ביטל מנהל המזון והתרופות את האיסור, אחרי שניסיון בן שני עשורי שנים במדינות שהרשו להשתמש בתרופה זו לא הוכיח שהיא גורמת לסרטן אצל בני אדם.

למרות שניסויים בבעלי חיים הוכחו שוב ושוב כבלתי אמינים, חברות עדיין משתמשות בהם כדי להגן על עצמן מפני תביעות משפטיות, ובתוך כך הן מתעלמות מניסויים מדויקים יותר שאינם מבוצעים על בעלי חיים, כגון תרביות תא, בקטריה ורקמה. תרבית הבקטריה איימס הראתה ש-TRIS, חומר מונע שריפות, הוא חומר מסרטן, אולם משום שהחומר לא גרם לסרטן בניסוים על בעלי חיים, הוא אושר על ידי מנהל המזון והתרופות של ארצות הברית ומשך שנים רבות נעשה בו שימוש בייצור פיג'מות לילדים, לפני שהוסר בסופו של דבר מהמדפים.

תגליות רבות, החשובות לבריאות האדם, נעשו מבלי להשתמש בבלי חיים. פנצילין, סיווג סוגי דם של בני אדם, טיפולים הורמונליים בסרטן הערמונית (פרוסטטה) וסרטן השד, פיתוח חומרי הרדמה וקרני רנטגן, הבנת הצורך בויטמינים מסוימים ובידוד וירוס AIDS – כל אלה הם רק כמה מספר תגליות ופיתוחים שהושגו ללא ניסויים על בעלי חיים.

חוקרים טוענים שניסויים על בעלי חיים חיוניים כדי לראות את השפעת התרופה או הטיפול על המערכת כולה, או על כל התאים והאברים שבה. כפי שנאמר למעלה, המערכות הביולוגיות של זנים שונים שונות לגמרי זו מזו, וכל מערכת, אנושית או לא אנושית, מורכבת ממערכות משנה רבות (נשימה, עצבים, מחזור הדם), ששומרות על קשרי גומלין קבועים ביניהן. ומכאן שהשפעת חומר מסוים על הכבד של כלב, לדוגמה, אינה יכולה לחזות את השפעתו של חומר זה על כבד של אדם. ובכל זאת, בעלי חיים מודבקים בצורה מלאכותית במחלות שלעולם לא יחלו בהן בטבע, ואחר כך הם מקבלים תרופות, בציפיה שניתן יהיה לנחש בעזרתם מה תהיה השפעת התרופות על בני אדם. אין זה מפתיע שהתרופות אינן משפיעות על בני אדם כפי שהן משפיעות על בעלי חיים. שימוש בבעלי חיים עבור מחלות של בני אדם הוא מדע רע.

השפעות מלאכותיות של התהליך הניסויי

בניסיון "לפצות" על הבדלים בין מינים ביולוגיים, ניסויים רבים כוללים שימוש במניפולציות מלאכותיות במידה שאינה מאפשרת לפרש את התוצאות. לדוגמה, מאחר ש מכרסמים מגלים לעתים קרובות רגישות פחותה לחומרים מסרטנים, יחסית לבני אדם, מדענים נותנים למכרסמים מינונים גבוהים של חומרים אלה, הרבה יותר מהכמויות שנועדו לשימוש בבני אדם. כמויות גבוהות כאלה מסוגלות להרוג תאים שבכמויות נמוכות יותר יהפכו לסרטן.

אם המכרסמים חולים בסרטן, האם נגרם על ידי הכמות הגבוהה או על ידי החומר עצמו? אם המכרסמים אינם לוקים בסרטן, האם זה משום שהכמות הגבוהה הרגה את התאים, ובכך התגברה על התכונות המסרטנות של החומר שנבדק? האם כמות נמוכה של אותו החומר, שתינתן לבן אדם במקום לזן מסוים של בעלי חיים, תגרום סרטן או לא? לא ניתן ליישם על בני אדם בצורה אמינה את התוצאות שהושגו מניסויים על בעלי חיים.

בעיית ההשפעה מלאכותית על ניסויים על בעלי חיים, שנועדה כדי "לפצות" לעל הבדלים בין המינים אינה מוגבלת רק לבדיקות רעילות. לדוגמה, דגימת בעלי החיים שמשמשת לחקר מחלת פרקינסון. בטבע קופים אינם סובלים ממחלת פרקינסון. כדי ליצור מחלה זו בדגימת בעלי חיים המדענים מזריקים לקופים תערובת רעילה המכונה MPTP, וזו הורסת את תאי המוח שמייצרים דופמין (חולים במחלת פרקינסון סובלים מרמות נמוכות של דופמין). המדענים משווים את הקופים שנפגעו בצורה כזאת לבני אדם שסובלים ממחלת פרקינסון.

ההבדלים בין קופים שקיבלו MPTP ובני אדם שחולים במחלת פרקינסון גדולים מאוד. במוחותיהם של חולים שסובלים ממחלת פרקינסון יש מחסור לא רק בדופמין, אלא גם בכמה מוליכים עצביים חשובים אחרים, למשל, סרוטונין, ואולם בקופים שהורעלו ב- MPTP ריכוזם של חומרים אלה נורמלי. בנוסף לכך, בעוד חולי פרקינסון סובלים מהתדרדרות מתמדת במצב הפיזי, קופים שהורעלו ב- MPTP מראים לעתים קרובות שיפור לאחר שההשפעות הרעילות פוחתות. לפיכך, תוצאות שהתקבלו ממדגם בעלי החיים שעברו ניסויים במחלת פרקינסון אינן יכולות לצפות את התוצאות אצל בני אדם.

לחץ (stress) מעבדתי הוא גורם משמעותי נוסף שעלול לעוות את ממצאי הניסויים על בעלי חיים. לחץ משפיע על תהליכים פיזיולוגיים רבים, כגון הגברת הייצור של הורמון הקורטיזון, שמביא לעלייה ברמת הסוכר בדם ולמעבר סידן מהעצמות לדם. לחץ גורם גם לדיכוי המערכת החיסונית ומגביר את רגישותו של בעל החיים למחלות זיהומיות ולסרטן. לחץ מעבדתי לא רק מגביר את סבלם של בעלי החיים, הוא מהווה גם גורם מבלבל ובלתי מבוקר שמפחית מהרלבנטיות של ניסויים בבעלי חיים.

בעלי חיים ובני אדם דומים זה לזה בהיותם יצורים אינטליגנטיים, מרגישים, שזכאים לחיים בחרות וכבוד, חופשיים מדיכוי, במקום מחיה הטבעי לכל אחד מהם. בעלי חיים ובני אדם גם שונים זה מזה, משום כל הזנים ייחודיים. הם שונים מבחינה ביולוגית, אנטומית, פיסיולוגית, נוירולוגית והתנהגותית, ולכן ניסיונות להשתמש בתוצאות הניסויים שבוצעו על זן אחד, ולהחיל אותן על זן אחר, הן בלתי תקפות מבחינה מדעית.