בנות יענה

דף מידע

יענים (Struthio camelus) הן הציפורים הגדולות ביותר שקיימות היום בעולם. יחד עם הקסווארי, האמו, הקיווי והראה (rhea) שייך היען לקטגורית העופות שאינם מעופפים, והוא מהיר מאד בריצתו. משקלו של היען מגיע ל-90 עד 130 ק"ג. הוא מגיע לבגרות מינית בגיל 2-4 שנים למרות שהורגים אותו עבור העור שלו כשהוא בגיל 12 עד 14 חודשים. הוא זקוק לכנפיים כדי לווסת את טמפרטורת הגוף, לחזר ולהגן על הביצים, ונוצותיו היפות הן מבודד מעולה שמגן עליו מפני קרינת השמש ומפחית את בריחת החום מגופו בלילות קרים. היען מסוגל לרוץ במהירות של עד 70 ק"מ לשעה על רגליו החזקות וכפותיו דמויות הפרסה (אורכו של צעד שלו כ-3 עד 5 מטר), ולכן הוא מסוגל לעבור מרחקים ארוכים כדי להגיע למזון ומים.1  ליען העיניים הגדולות ביותר שיש ליצור כלשהו שחי על היבשה והראייה שלו חדה מאד. יענים צעירים חברותיים מאד והם חיים בקבוצות. הם שלווים מאד כשמניחים להם לנפשם, אך יען שנאלץ להתגונן נעשה תוקפני מאד ובעיטתו עלולה להיות קטלנית. כשיצורים נודדים אלה מתבגרים הם חיים בזוגות בקבוצות פוליגמיות. הזכרים והנקבות בונים יחדיו קינים, דוגרים על הביצים ומגדלים את אפרוחיהם.

במאה השמונה עשרה ניצודו יעני בר עד כדי השמדה כדי לענות על הדרישה הבינלאומית לנוצות המיוחדות כל כך שלהם. בתחילת המאה העשרים פותחו מערכות גידול וכליאה אינטנסיביות אשר בדקו גם מוצרים נגזרים, כגון עור. היצור הישראלי חדש למדי אבל מצליח מאד, והוא שני רק לתעשייה בדרום אפריקה.2  ממשלת דרום אפריקה קידמה במשך 40 השנים האחרונות בהתלהבות רבה את תעשיית העור המודרנית המסחרית והעניקה לה סובסידיה נדיבה. המשחטה הראשונה שלהם ליענים נבנתה בשנת 1963 והמפעל הראשון שלהם לעיבוד עור נבנה בשנת 1969. הרווח העיקרי של תעשיית היענים בדרום אפריקה היום (שהפיקוח עליה הוסר לחלוטין מאז 1994) מגיע מעור (80 אחוז), ושווקים משניים של תעשייה זו הם שווקים לבשר, נוצות ואברי גוף.3  עיני היענים משמשות בחקר הקרנית ולהשתלת קרניות לבני אדם.4

למרות שהיענים מסוגלים לחיות עד גיל 70 שנים רובם נטבחים כבר בגיל צעיר, משום שהגיל האידיאלי לשימוש בעור שלהם הוא 13 חודשים. שטחו של עור מעובד של יען הוא כ-1.5 מטר מרובע, ומחירו עולה על 400 אירו (500 דולר). מיען ניתן לייצר שלושה זוגות מגפיים וכ-59 ק"ג בשר.5

איך חיים היענים

רק מעט ידוע על צרכיהם של היענים – כלומר תזונה בריאה, סביבה מתאימה וגירוי שכלי, והיענים הנתונים בשבי סובלים בשל כך. זוגות שנועדו לרבייה, לפעמים גם שלישיות נכלאים במכלאות שגודלן 50 עד 50 מטר. יענים אחרים מצטופפים בדירים עם עוד 250 מבני מינם.6  ציפורים שנכלאו בלולים קטנים מדי נצפו כשהן מנקרות בחול, בחוטי התיל והאחת בשניה. הסביבה של היענים עקרה בדיוק כמו אזורי ההאכלה של בקר. בלהקה של יותר מ-500 יענים בחווה ישראלית גרמו הנקירות על ידי הציפורים ל"אובדן מתון עד חמור של נוצות" לעשרות ציפורים.7  התנהגות תוקפנית זו של הציפורים, שנגרמת על ידי תנאי הכליאה הקשים לא נצפתה אף פעם אצל יענים באזור המחיה הטבעי שלהם. ציפורים אלה נתונות לשיטות ייצור המוניות כגון הפריה מלאכותית, הדגרה, הסרת מקורים ותלישת נוצות.

הביצים נלקחות מהקינים ומועברות למדגרות (אינקובטורים). תמותה שלפני הבקיעה נפוצה מאד: 30 אחוז מהציפורים הצעירות אינן בוקעות כלל מהביצה, והן נכנעות למחלות שנגרמות על ידי התזונה הגרועה של ההורים או על ידי טמפרטורה ולחות לא מתאימות להן.8  ללא ההגנה הטבעית של ההורים יותר מ-50 אחוז מאותן ציפורים שבוקעות מתות תוך ארבעה שבועות ממצוקה.9  רבים מהאפרוחים מתים מרעב בגלל היגיינה גרועה או ויסות לא נאות של הטמפרטורה בלול. חימום גרוע ורצפות חלקות גורמים לעיוותים קשים ברגליים. כשהגירוי אינו מספיק והדיאטה עתירת פרוטאינים, עופות שאינם מעופפים, כמו כל העופות הגדלים בחוות תעשייתיות סובלים מכאבי בטן קשים, מחלות המועברות בתורשה ומחלות מדבקות כגון שפעת העופות. אפילו אם ניקח גורמים הרסניים אלה בחשבון, שיעור התמותה בקרב היענים גבוה בצורה חריגה ללא כל הסבר ידוע, והמטפלים מכנים זאת "תסמונת (סינדרום) העוף המתפוגג".

עופות אלה הם קורבנות למסחר בנוצות. נוצותיהם של העופות נתלשות ונוצות הכנפיים מקוצצות.10  כלי דם ועצבים עוברים דרך מרכז הנוצה מדפנות שורשי הזקיק (בסיס השערה הבודדת), שם מרוכזים סיבי חישה ועצבים. הקיצוץ גורם לכאב מחריד ולדימום. הנוצות והפלומה נתלשים החוצה בעזרת מצבטים וצבתות. משיכת דורבן הנוצה (שימש בעבר כקולמוס) מגדילה את ערך העור משום שהזקיקים הקרועים יוצרים דפוס מיוחד של עור מצולק. התעשייה טוענת שפעולה זו אינה גורמת לכאבים, אבל מחקרים וניסויים על יענים מגלים שהליך זה טראומטי ביותר, והעופות מפתחים התנהגות מתחמקת וחוסר אונים בולט.11

הציפורים מתנגדות לתהליך מכאיב זה ולכן בדרך כלל מכסים את ראשן בברדס דמוי שקית ודוחפים אותן בכוח אל תוך תיבת תלישה צרה, כדי להגן על העובדים מפני בעיטות. ניו זילנד אסרה על תלישת נוצותיהם של יענים חיים למרות שהיא מתירה לחתוך את הנוצות, בתנאי שהחיתוך מבוצע על ידי עובדים שהוכשרו לכך.12

איך היענים מתים

בערך בגיל שנה נאספים יענים שגודלו עבור העור והבשר שלהם ומועמסים על משאיות בדרכם אל בית המטבחיים.13  המשאיות בדרך כלל צפופות מדי ואין כל בקרה על הטמפרטורה. יענים רבים נפצעים בעת ההעמסה ומתים במהלך הנסיעה, כשמתוך בהלה הם דורכים אחד על השני או מנקרים זה את זה מתוך הגנה ותוקפים את צווארו או עיניו של היען השכן להם. כדי לשלוט בבהלה הפועלים מכסים את ראשיהם אבל הניסיון עדיין מפחיד ביותר. מחקרים מראים שעופות הנתונים במצוקה כזאת מסרבים לעתים קרובות לשתות מים ולכן התייבשות היא בעיה נפוצה ביניהם.14

בהגיע היענים למשחטה ראשיהם עדיין מכוסים; הם נגררים בצוואריהם בעזרת "מלמד בקר" ונזרקים באמצעות משפכים אל תוך הדיר. בסופו של דבר כל יען נדחק לתוך תיבת הריגה – תיבה צרה כל כך שהציפור אינה יכולה לחבוט בכנפיה ולהזיק לעור העדין שיהפוך לעור מעובד. פועל תופס במקורה של הציפור, לפעמים באמצעות וו, ומכופף את צווארה מספיק כדי שניתן יהיה להחזיק בראשה של הציפור משני צידיה בעזרת מלקחיים חשמליים כדי לגרום לה להלם. לחילופין נעשה שימוש ברובה חזיז שיורה חזיז חוזר. בדרך כלל הציפור אינה מתה, רק המומה, ולעתים קרובות היען ממשיך לחבוט מסביב במאמץ נואש להימלט. קרן דייוויס מתארת עד כמה קשה לגרום ליען הלם מוחלט בכל מצב שהוא, והיא מתארת את שיטת השחיטה של היען באמצעות רובה הלם או "סכין חשמלי המונח מפרק הרגל ואחר כך על הראש כדי למנוע את המאבק נגד המוות".15  לפעמים נדרשות שעתיים של מאבק אלים כדי להרוג יען. ולבסוף הציפור נכבלת, מורמת כשראשה כלפי מטה, גרונה נחתך וכל הדם מנוקז מהגוף. במדינות מסוימות נטבחים היענים על ידי בעריפת הראש או שבירת הצוואר.16

נושאים אחרים

רק מעט ידוע על הטיפול הנכון הנחוץ בגידול יענים; אבל דבר זה לא מנע ממדינות מלהקים את התעשייה בגלל הרווח הפוטנציאלי שניתן לשאוב ממנה. ביצים, אפרוחים וזוגות הם מוצרים יקרים. ביצים ואפרוחים עולים 1,300 אירו (1,500 דולר), אפילו עם שיעור התמותה הגבוה. זוגות של אפרוחים שנועדו לרבייה, שמינם כבר ידוע וגילם רק מספר חודשים עולים פי 4 ממחיר זה, בגלל יכולת הזיהוי המינית שלהם, אבל שיעור התמותה עדיין גבוה מאד. זוגות בני שנה שסכנת התמותה שלהם נמוכה יותר אבל עדיין לא בגרו מבחינה מינית נמכרים תמורת 18,000 אירו (21,000 דולר), וזוגות העומדים בפני רבייה (בני שנתיים) עולים מחיר כפול. אפשר לבטח זוגות בוגרים שכבר התרבו ולכן מחירם עשוי להגיע ל-35,000 עד 70,000 אירו (40,000 דולר עד 85,000 דולר).17

לעתים קרובות מוקמות חברות כדי להשקיע ביענים שנועדו לרבייה או כדי להקים מיזם מסחרי. ההשקעה ביענים לרבייה יקרה כל כך שחברת הזנק (סטרט אפ) לגידול יענים ממומנת על ידי סובסידיה או מענק ממשלתי. כך נעשה לדוגמה בסין. גידול היענים התעשייתי התחיל שם בשנת 1992 וסין כבר נעשתה כבר היצרנית החמישית בגודלה בעולם. חווה תעשייתית אחת, בעיר יאנגמן מתכננת להשקיע 9 מליון אירו (10,500,000 דולר) כדי להתרחב ולהוסיף מפעל לעיבוד מזון, משחטה ומפעל לעיבוד עור. הצפי הוא שמכירות המוצר השנתיות יעלו על 30 מליון אירו (35,000,000 דולר), והדבר מוכיח שהביקוש לעור היענים עולה על ההיצע בעולם. למעשה דרום אפריקה רוכשת את עור היענים מסין בניסיון לעמוד בחוזי המכירות שלה עצמה. מאחר ש-80 אחוז מערך היען שנשחט מגיע מהעור המעובד שלו, היען כמעט יקר מדי מכדי שיישחט עבור בשרוף ולכן הבשר אמור להגיע מעופות צעירים יותר שערכם נמוך יותר.18  השאלה היא האם הבשר שנשחט הוא באמת מעופות צעירים, מעוותים וחולים שלא יגיעו בכל מקרה לגודל המתאים.

את בשר היען מפרסמים כתחליף בשר דל שומן ודל כולסטרול, בריא יותר. מסעדות ישראליות מסוימות מציעות בשר יענים בתפריט שלהן. אבל בדרך כלל בשר שאינו כשר אינו נאכל אלא מיוצא. התפרצויות שאירעו לאחרונה באירופה של מחלת הפרה המשוגעת גרמו לגידול בביקוש לבשר זה. יצרני בשר יענים בדרום אפריקה, בוצוואנה, נמיביה וישראל מדווחים על הזמנות גדולות יותר ממדינות כמו דנמרק, צרפת, איטליה ובריטניה.19  יצרן אחד בעמק הירדן מדווח על יצוא של 14 טון בשר יענים מהחווה שלו.20  חברות מסוימות לייצור בשר יענים מקוות לפתח באמצעות רבייה ומניפולציה יען גדול כל כך שהוא יפיק 450 ק"ג בשר. רוב המדינות אינן מקיימות תקנות לרווחת היענים ובמספר מקרים הם מסווגים אפילו כעופות רגילים, ולכן הם זכאים להגנה מינימלית בלבד, אם בכלל. באזורים אחרים בהם מסווגים היענים כבעל חיים אקזוטי נעשים ניסיונות להגדיר מחדש את העופות הלא מעופפים כעופות ביתיים, כך שתקנות הפיקוח על היענים יהיו זהות לתקנות הפיקוח על תרנגולות ותרנגולי הודו וכמוהם לא ייכללו היענים בפיקוח על שחיטה הומאנית.

הוירוס שגורם לשפעת העופות נישא במעיהן של ציפורי בר והוא אינו משפיע על המארחים. אולם הוכח שתנאי הכליאה והזוהמה אשר בהם מגודלים העופות לצריכת האדם מהווים קרקע פורייה לוירוס. עשרות אלפי יענים בדרום אפריקה כבר נשחטו בניסיון למנוע את התפשטות המחלה, והממשלה מנסה לעצור את המגיפה באמצעות הסגר קפדני.21   מאז שנות התשעים של המאה ה-20 יותר מ-150 מיליון ציפורים נטבחו בדרום מזרח אפריקה במאמץ למנוע את התפשטות שפעת העופות. ארגון הבריאות העולמי אישר עתה שהוירוס מועבר למערב ולצפון על ידי ציפורים נודדות, והוא מפקח בהקפדה רבה על הפוטנציאל של וירוס זה לעבור מהציפורים אל בני האדם ולגרום למגיפה קטלנית קשה. מערכות גידול אינטנסיביות וצפיפות בעלי חיים הם גורמים עיקריים להתפשטות שפעת העופות. כיום מתקשר הסיכון הגבוה ביותר להידבקות אדם במחלה בחשיפה ישירה לעופות מתים וחולים, בעיקר בעת הסרת הנוצות, השחיטה והכנת המזון.

הערות שוליים

¹ M.M. Shanawany, "Recent Developments in Ostrich Farming," World Animal Review 83(1995).

² "Facets of the Israeli Economy-Agro-Technology," Israel Ministry of Foreign Affairs 1 Jan. 2002.

³ "Two Ways to Skin a Bird," The Economist, v. 340 (August 3 1996) p. 58

⁴ Karen Davis, Nowhere to Hide, Poultry Press, 1993. Vol. 3, No. 4

⁵ Dr. Joan S. Jefferey, "Ostrich Production," Texas Agricultural Extension Service, 1996.

⁶ B. Perelman et al., "Nutrition Related Micrognathis in Ostriches," Israel Journal of Veterinary Medicine 56(2001).

⁷ H.H. Sambraus, "Feather Pecking Among Ostriches Kept in Captivity," Tierarztliche Umschau 50(1995): 108-111.

⁸ Jefferey.

⁹ John Adams and Brian J. Revell, "Ostrich Farming: A Review and Feasibility Study of Opportunities in the EU," Harper Adams University College 1998.

¹⁰ Vincent Gardener, "Ostrich Farming in South Africa. Based on a Visit to an Ostrich Farm in South Africa on Friday 25 Apr. 2003."

¹¹ Davis.

¹² Animal Welfare Advisory Committee, "Code of Recommendations and Minimum Standards for the Welfare of Ostrich and Emu," Biosecurity New Zealand Jun 1998.

¹³ Jefferey.

¹⁴ Clayton Crowther et al, "The Effect of Night Transportation on the Heart Rate and Skin Temperature of Ostriches During Real Transportation," Meat Science 64:2003: 365-370.

¹⁵ Davis.

¹⁶ "Guidance on the Slaughter of Ostriches Welfare," Department for Environment, Food and Rural Affairs, 4 May 2005.

¹⁷ Jefferey.

¹⁸ Nicky Blackburn, "Chutzpah and Initiative Spark Israeli Ostrich Industry," Jerusalem Post Service 23 Jan. 1998.

¹⁹ Tom Nevin, "Big Bird Kicks Out Mad Cow," African Business no. 264 (April 2001) p. 18

²⁰ Danielle Haas, "Ostriches Are Export Winners from Foot-and-Mouth Crisis," Jewish Chronicle 23 Mar. 2001.

²¹ World Health Organization, "Geographical Spread of H5N1 Avian Influenza in Birds," Update 28, August 18, 2005, http://www.who.int/csr/don/2005_08_18/en