ארנבות

דף מידע

בטבע הארנבים הם בעלי חיים אוכלי עשב, הנוהגים לאכול בעיקר בשעות בין הערבים. הארנב הוא בעל חיים עדין, נעים, סקרן מאד, ידידותי ולא תוקפני. הוא מקים קבוצות חברתיות בראשות האם, ומתחפר באדמה כדי לבנות לעצמו מקום מגורים בטוח. הארנבים מנוצלים בקנה מידה תעשייתי בכל רחבי העולם, כבשר לאכילה, בייצור מוצרי עור, פרווה וצמר, במחקר רפואי, בתעשיית התרופות, בחינוך, ובריבוי כחיות מחמד. מוצאם של כל הארנבים הביתיים הוא מהארנבת האירופאית (Oryctotagus cuniculus) , אחת מקבוצות המשנה של משפחת הארנבים. הזנים הנפוצים ביותר, המשמשים בתעשיית הבשר למזון, הם הארנב הלבן של ניו זיילנד (New Zealand White), הארנב הקליפורני (Californian Rabbit), הארנב האפור הענק (Gray Giant), והארנב ההולנדי (Dutch Rabbit). ארנבים בני תערובת מיוחדים מפותחים על מנת לסגל זנים אלה לתנאי מזג אוויר מקומיים.

משך 25 השנים האחרונות קודמו תוכניות לייצור בשר ארנבים בצורה פעילה ביותר על ידי ארגון המזון והחקלאות (FAO) של האו"ם, ועל ידי מספר עמותות לאומיות לריבוי בעלי חיים (בצרפת ואיטליה). תומכי יוזמות אלה מציגים טענות חריגות ביותר, בטענם שהמפעלים לייצור בשר ארנבים מהווים פתרון עבור מדינות עניות בעולם השלישי, אשר חייבות לספק במהירות מקור זול לפרוטאין בריא ולתעסוקה, מבלי להשפיע לרעה על הסביבה המקומית. ארגון המזון והחקלאות של האו"ם טען שמפעל לייצור בשר ארנבים אינו יקר ("עלות כניסה נמוכה לשוק"), ושקל לגדל ארנבים, קל להרבות אותם, והם מהווים משק חי חלופי עם תפוקה גבוהה של פרוטאינים ("ביטחון במזון"). בנוסף לכך טען ארגון המזון והחקלאות שגידול הארנבים הוא אמצעי יעיל ביותר להמרת מזון לבשר ("ניהול משאבים") באיכות גבוהה ("דל שומן ודל כולסטרול"), עם השפעות מועטות על הסביבה ("חקלאות עמידה לאורך זמן"). ארגון המזון והחקלאות הדגיש שגידול ארנבים עשוי להוות תחביב משפחתי נאה אשר יספק למשפחה בשר, והוא יכול לשמש כאמצעי לימוד מצוין בסביבות מוסדיות כגון בתי כלא, מוסדות סיעודיים ובתי ספר.

בעזרת פרסומות מעין אלה, אשר כוונו לאוכלוסיות נזקקות, עודד ארגון המזון והחקלאות פרויקטים באלגי'ריה, קונגו, מצרים, גינאה המשוונית, אתיופיה, גאנה, גינאה – ביסאו, האיטי, ירדן, לבנון, מקסיקו, מרוקו, רוואנדה, סאו תום ופרינסיפה, וטוניסיה. בו בזמן כוון השיווק למדינות מפותחות יותר כגון אוסטרליה (למרות איסור בן 25 שנה על גידול ארנבים למזון) והודו (אשר תרבותה אינה מתירה לה לאכול בעלי חיים כגון אלה).

ומי נהנה מכך? עמים עניים או מקדמי התעשייה? ההערכות הראו שהפרויקטים לגידול ארנבים למאכל נכשלו ברובם הגדול, שייצור הארנבים דורש צוות מיומן, ושהארנבים הם בעלי חיים עדינים מאד הפגיעים מאד למחלות. הערכות הפרויקטים גילו שגידול הארנבים הוא מתכון מהיר לגוויעה ברעב. זהו מיזם הזקוק לכוח עבודה רב, והתלוי בתמיכה ממשלתית מתמדת (תחנות למחקר חקלאי המספקות הכשרה ואת משק החי המתאים), ייעוץ וטרינרי טוב, גישה אל בתי מטבחיים המצוידים בציוד המתאים לשירות התעשייה החדשה, וידע שיווקי לבניית רשת מכירות.

יותר ממיליון טונות של בשר ארנבים מיוצרים מידי שנה, ולשם כך נטבחים מאות מיליוני ארנבים. היצרנים הגדולים ביותר בעולם הם סין, צרפת, איטליה, ספרד ומספר מדינות בדרום אמריקה. תעשיות לייצור בשר ארנבים טרי הוקמו לאחרונה במצרים, והן מתפתחות בהודו.

כיצד חיים הארנבים

בתחנות הפיטום חיים הארנבים בשורות של כלובים, זו מעל זו, או בתוך תיבות, העשויות ממסגרות עץ ורצפותיהן ותקרותיהן עשויות רשת מתכת – בדומה לכלובים בהם מוחזקים החורפנים (מינק) בחוות לגידול חורפנים לפרוות. הכלובים זהים כמעט ללולי תרנגולות. גודלו הממוצע של כלוב ארנבים הוא 50 ס"מ רוחב, 50 ס"מ גובה, ו-75 ס"מ עומק. במספר כלובים קיימת תוספת לטיפול בגורי הארנבים בשבועות הראשונים לחייהם. בחווה טיפוסית לגידול ארנבים מוחזקים 400 עד 1200 ארנבים.

הארנבות מתחילות להמליט בגיל 4 חודשים ומממשיכות במעגל חוזר ומתמיד של הריון, לידה והנקה. הארנבת מופרית וממליטה את הגורים הראשונים שלה כחודש אחר כך. אחרי שבועיים של הנקה היא שוב מופרית, והיא מתמידה במחזור זה עד גיל שלוש, ואז היא מומתת ומופק ממנה בשר באיכות נמוכה. ארנבות עומדות בפני סיכוי גבוה מאד של סוג מסוים של סרטן באברי הרבייה (בשחלות, ברחם, בפטמות). בכל המלטה היא ממליטה כ-7 עד 8 ארנבונים אשר נשארים באזור ההנקה של הכלוב (שגודלו כ-25 ס"מ), לשם מועברת האם פעם ביום למספר דקות, כדי להיניק את גוריה. הארנבונים נגמלים אחרי ארבעה שבועות.

תנאי החיים נועדו ליצור את הכמות הגדולה ביותר של בשר בר שיווק, בזמן הקצר ביותר, ותמורת המחיר הנמוך ביותר. לשם כך נעשה שימוש במערכת כליאה מגבילה ביותר, בשיטות אוטומטיות לטיפול יומי, מזון מגורען ויבש, ללא אפשרות לאכול צמחיה ועשב. בדרך כלל מוכנסים הארנבונים מאותה המלטה לכלוב יחיד. האינסטינקטים הטבעיים שלהם והקשרים החברתיים הנורמליים שלהם מדוכאים בכלובי המתכת הקטנים והצפופים. הם סובלים מבעיות הדומות לבעיותיהם של כל שאר בעלי החיים המוחזקים בכלוב למטרות תעשייתיות : מניעת שטח מחייה, אוורור גרוע, תאורה לא טבעית, והם מפגינים בהתמדה התנהגות נוירוטית, השחתה עצמית ואפילו תוקפנות.

הארנבים פגיעים מאד למחלות המופצות באמצעות מזון ולעתים בעת ההזדווגות.ולכן היגיינה טובה וטיפול מונע חיוניים ודורשים צוות מיומן ומנוסה מאד. המחלות הנפוצות ביותר הן זיהומים בקטריאליים ו-ויראליים כגון קוקידיוסיס (מחלה זיהומית של בעלי החיים), אנטריטיס (מחלות מעיים), וסוג של מגיפה הגורמת לדימום קשה (וירוס מדבק מאד ששיעורי התמותה שלו מגיעים ל-80 עד 90 אחוז), פסטורלויסיס (זיהום בקטריאלי אשר גורם למחלות בדרכי הנשימה), דלקת ראות, שחין וסתימת מעיים בשל בליעת פרווה (היווצרות כדורי פרווה במעיים). שיעורי התמותה גבוהים מאד בקרב הארנבים הצעירים. בנוסף לכך פושטים לעתים קרובות וירוסים בין הארנבים, והם עלולים לגרום להשמדתה של אוכלוסייה שלמה בחווה.

כיצד מתים הארנבים

במדינות מסוימות, כגון ארצות הברית וקנדה, בהם לא קיימים בתי מטבחיים המתמחים בהריגת ארנבים ועיבוד בשרם, חותמים החוואים על חוזים עם בתי מטבחיים רגילים. הארנבים נבחרים לטבח לפני שבגרו מבחינה מינית, כשהם מגיעים למשקל המתאים לשיווק (2 ק"ג). החוואים מארגנים מערכת הובלה קבועה, אוספים ארנבים מהחוות הבודדות, וכך הם יכולים להבטיח אספקה קבועה לשוק. הארנבים נדחסים אל תוך כלובים המוצבים בשורות זה מעל זה, בכלי רכב פתוחים, ואחר כך מוסעים למרחקים ארוכים מאד. אין כל התחשבות במצוקתם של בעלי החיים, בפחד שלהם או ברווחתם הכללית במהלך נסיעות ארוכות אלה בתנאי מזג אויר קשים – הם מצויים בדרכם למפעל מוות אכזרי.

הארנבים מומתים באחת משתי דרכים. בדרך כלל מוחזק הארנב ברגליו האחוריות ובראשו והוא נמתח לכל אורכו. הראש מוטה לאחור בתנועה חזקה וחדה והצוואר נשבר. לחילופין מוכה הארנב בכוח מאחורי אוזניו, באמצעות מכשיר קהה. בעודו מחוסר הכרה נתלה הארנב ברגליו האחוריות, ראשו מוסר ודמו מוקז. אחר כך נחתכות רגליו הקדמיות, עורו מוסר, אבריו החשובים נחתכים גם הם ובגופה נותרים רק הכבד, הכליות והלב. ולבסוף נחתכות רגליו האחוריות.

בארצות הברית פטורים ארנבים בחוות מפיקוח של רשויות החוק, וצו השחיטה ההומאנית, החל על בתי מטבחיים, אינו מצליח להגן עליהם. הם כפופים לביקורת על בטיחות הבשר, למרות שהתקנות שונות מאד ממדינה למדינה.

מלטה, איטליה וצרפת הן הצרכניות הגדולות ביותר של בשר ארנבים. במדינות אחרות מקדמים שפים של מסעדות את בשר הארנבות כמעדן של חיות בר, כמו שלווים או חוגלות. אין מזכירים את מקורם האמיתי של הארנבים – קו הייצור התעשייתי.

תוחלת החיים הטבעית של הארנב היא 10- עד 13 שנים, אולם רוב הארנבים הגדלים בחוות תעשייתיות נטבחים לפני שמלאו להם 12 שבועות.