מהעריסה אל הקבר:
העובדות מאחורי אכילה "הומאנית"

מאת קולין פטריק-גודרו

	קולין וסמסון. סמסון חולץ מתוכנית לימודית לחקלאות, שגידלה אותו לשחיטה. צילום: דייויד גודרו

לא פגשתי עדיין אדם אוכל בשר שהפגין חוסר אכפתיות כלפי היחס לו זוכים בעלי חיים שגדלים ומומתים לצריכה אנושית. אפילו אוכלי בשר, מהיותם מודעים ברמה כלשהי לכך שהחוויה אינה נעימה עבור בעלי החיים, יאמרו לך שהם מתנגדים להתעללות והתאכזרות מיותרים. הם מצהירים שהם קונים רק בשר "הומאני", ביצים של תרנגולות "שגדלות בטבע" וחלב "אורגני"; הם רואים עצמם כצרכנים אתיים, ואת המוצרים האלה כחזית האחרונה במאבק נגד התאכזרות לבעלי חיים. למרות שאנחנו הורגים יותר מ-10 מיליארד חיות יבשה מדי שנה כדי לספק את החך שלנו, איננו מטילים אף פעם ספק בהיגיון של פולחן חברתי מקודש זה. במקום זה אנחנו פוטרים את עצמנו באמצעות החלטות נקיות מאשמה, לדעתנו, בעודנו נכשלים בזיהוי הפרדוקס של "שחיטה הומאנית", ומבלי שנדע מהי החוויה שעובר בעל חיים מהעריסה (ביות) ועד הקבר (גופנו).

למרות שמפעלים מודרניים שעוסקים בבעלי חיים אינם נראים כלל כמו התמונה האידיאלית בספרי ילדים ומודעות פרסומת, קיימות גם תפיסות מוטעות רבות בנוגע לשיטות ולעקרונות של התעשייה ה"הומאנית". התהליך מדכא התיאבון, אשר בו בעלי חיים הופכים לחלקי גוף ולנתחי בשר טחונים, מתחיל בלידה ומסתיים בגיל צעיר, מכיוון שבעלי החיים הם עדיין תינוקות כשהם נשלחים לשחיטה, בין אם גודלו כפי שנהוג בדרך כלל, או גודלו במסגרות שמכונות "הומאניות", "ברות קיימא", "טבעיות", שמשתמשות בביטויים כגון "מן הטבע", "ללא כלובים", "השבחה בתורשה", "הזנת דשא", או "אורגניות".

בין אם מדובר במיזם גדול או קטן, לב ליבה של חקלאות בעלי החיים הוא ניצול מערכת הרבייה של בעלי החיים כדי להשיג רווח אנושי. אנשים אינם חושבים על גידול זכרים להרבעה, גירוי אברי המין, איסוף זרע, סירוס זכרים והפריית הנקבות כשהם מתיישבים לאכול. בעלי חיים רבים סובלים את התהליך המלחיץ, המכאיב בדרך כלל והמשפיל של הפריה מלאכותית. פרות חלב נקשרות ברצועות למה שמכונה בתעשייה "מתקן אונס"; "תרנגולי הודו טבעיים" עוברים הפריה מלאכותית מכיוון שהחזה שלהם גדול כל כך, שאינם מסוגלים להתרבות בצורה טבעית; וחוות ביצים "מן הטבע" מנציחות אכזריות שלא תיאמן על ידי רכישת התרנגולות שלהם ממדגרות ביצים שהורגות מדי שנה מיליוני אפרוחים זכרים בני יומם.

מתים לחיות

אנשים רבים שמדברים על בשר "הומאני" מתייחסים למעשה לתנאים בהם בעלי החיים גדלים - לא נהרגים. וההבדל גדול. כאשר גופם שמן מספיק עבור שולחן האוכל, תשוש ומשומש מיצירת ביצים וחלב, ולא ניתן יותר לשימוש באופן שנועד לו, כמו במקרה של המרביעים במשקי חלב, בעלי חיים מחוות רגילות ו-"הומאניות" מובלים כולם (קודם כל למתקן האכלה, כמו במקרה של "בקר לבשר") למשחטה. התובלה היא עינוי שגורם לעתים קרובות למוות. החוק היחיד שנועד "להגן" על בעלי חיים בעת ההובלה חלש, והם נאלצים לסבול חום כבד, קור חד, לחץ, צפיפות יתר, ובעיות נשימה כתוצאה משתן גדוש באמוניה.

אין זה משנה איך גדלו. כל בעלי החיים שנהרגים כדי להגיע אל שורות המדפים המקוררים בסופרמרקט נשלחים אל משחטות ממוכנות בהן מסתיימים חייהם באכזריות. לפי החוק [בארה"ב], יש לשחוט בעלי חיים במתקנים שקיבלו אישור משרד החקלאות האמריקאי, ושם מתבצעים מעשי אכזריות מידי יום ביומו. כולם, ממפקחי הבשר הפדראליים ועד עובדי המשחטה הודו שהם עדים דרך שגרה לחניקה, הכאה, צריבה, פשיטת עור ושחיטה של בעלי חיים בעודם בחיים ובהכרה.

כשאנחנו אומרים לעצמנו שאנחנו אוכלים בשר של "בעלי חיים שגודלו בצורה הומאנית", אנחנו מתעלמים מחלק גדול של המשוואה. שחיטה של בעל חיים היא פעולה עקובה מדם ואלימה, והמוות לא בא בקלות אל אלה שרוצים לחיות.

נולדו למות

למרות שאנו מסרבים להאמין שאנחנו גורמים לסבל של מישהו אחר, צריכת בשר, מוצרי חלב, ביצים ומוצרים אחרים שמגיעים מבעלי חיים מנציחה את האלימות חסרת הטעם ואת האכזריות המיותרת שטמונות בהרבעה המכוונת ובהריגה של בעלי חיים לצריכה אנושית. אם לא היה אכפת לנו, לא היינו צריכים להמציא תירוצים והצדקות כה רבים. אנחנו סובבים סביב האמת, מתייגים את הבחירה שלנו כ-"הומאנית", ומנסים למצוא פשרה כלשהי, כדי שנוכל לשמור את הבשר שלנו וגם לאכול אותו.

בעיות היסוד שאנחנו נתקלים בהן שוב ושוב אינן נובעות רק מהאופן בו אנחנו מגדלים בעלי חיים, אלא מעצם העובדה שאנחנו אוכלים בעלי חיים. אין ספק שאנחנו יכולים לשרוד – ולמעשה אפילו לשגשג - על תזונה צמחית; איננו צריכים להרוג בעלי חיים כדי להיות בריאים, ושומן וחלבונים מהחי קשורים במחלות רבות שתוקפות את בני האדם. מה אפשר לומר עלינו אם אנחנו בוחרים לפנות ולהתרחק מההזדמנות שניתנת לנו למנוע אכזריות ואלימות – בגלל מסורת, תרבות, הרגל, נוחות או הנאה? איננו יכולים למצוא את התשובות שאנחנו מחפשים, מכיוון שאיננו שואלים את השאלות הנכונות.

הנטייה לעבור לאכילת "בעלי חיים לאכילה שגודלו בצורה הומאנית" פשוט משככת את תחושת האשמה שלנו, יותר משהיא מפחיתה מסבלם של בעלי החיים. אם אנחנו באמת רוצים שמעשינו ישקפו את החמלה שאנחנו טוענים שאנו חשים כלפי בעלי חיים, אזי התשובה פשוטה מאוד. אנחנו יכולים להפסיק לאכול אותם. איך אפשר לחשוב שתגובה זו אינה תגובה הגיונית ורחומה לפולחן אלים וריקני? כל בעל חיים שנולד לעולם זה כדי לספק בשר, ביצים או חלב – רק כדי למות להנאת בני האדם - רוצה בנחמה והגנה אימהית; כל בעל חיים כזה מסוגל לחוש כאב, ויש בו דחף לחיות בדיוק כמו כל יצור חי. אין שום דבר הומאני בהרבעת בעלי חיים רק כדי להרוג אותם, ואין שום דבר הומאני בהפסקת חייו של בעל חיים בריא בצעירותו או בצעירותה. בקיצור, אין שום דבר הומאני באכילת בשר.

קולין פטריק-גודרו הקימה את ארגון טבחים עם חמלה כדי לעזור לאנשים אנשים לבחור את מזונם בצורה מודעת ולהרוס מיתוסים על אכילה צמחונית. באמצעות שיעורי בישול, פודקאסטים, מאמרים, והתקליטור שלה על בישול, הראשון מסוגו, היא משתפת אחרים בהנאות ובתועלת שבדיאטה צמחונית. מאמר זה פורסם לראשונה בכתב העת סאטיה, והוא מודפס כאן שוב באישורה של המחברת וסאטיה.