משחר ההיסטוריה, מאז החל לביית בעלי חיים, מחפש האדם דרכים לנצל את בעלי החיים לטובתו ולהפיק מהם תועלת. חלק מבעלי החיים, ביניהם, לדוגמא, הכלבים, שיתפו פעולה ברצון בתמורה לאספקת מזון סדירה. רוב בעלי החיים ניצודו בטבע ואולצו לעבוד למען האדם בניגוד לרצונם. בעלי חיים ביצעו עבורנו אין ספור תפקידים: לחמו במלחמותינו, חרשו את אדמתינו, אספו את היבול, הובילו אותנו ממקום למקום, העבירו דואר, נשאו משאות, שמרו על רכוש כולל עדרי צאן, בקר ועוד, שימשו לנחיית עיוורים וסיוע למוגבלים, ניסו עבורנו תרופות ואמצעי לחימה וסיפקו לנו בידור ושעשועים. הטכנולוגיה המודרנית מצאה תחליפים לרוב השימושים הללו.

 אנו גומלים להם על עבודתם, נאמנותם והקרבתם העצמית על ידי התעללות, בגידה ונטישה. המודעות ההולכת וגוברת לקיומם של תודעה ורגשות בממלכת החי כולה, ולא רק אצל בני האדם, מחייבת אותנו לשאול את עצמנו האם יש בסיס מוסרי כלשהו לשימוש שאנו עושים בבעלי חיים, כאילו היו חפצים חד-פעמיים, חסרי רצונות, תשוקות, צרכים וייעוד משל עצמם, ונבראו אך ורק כדי לשרת את האדם.

המחיצות המדומות שהקמנו סביבנו כדי להיבדל מבעלי החיים נופלות בזו אחר זו. הוכח כי הרגש האימהי של החיות כלפי וולדותיהן ונכונותן לסכן את חייהן להצלת הגורים, זהים לאלה שנמצאו אצל אמהות מן המין האנושי. התברר כי בעלי חיים מתקשרים באמצעות שפה, יוצרים כלים ומשתמשים בהם, מפעילים שיקול דעת, מתכננים את צעדיהם, מטפלים בחולים ובזקנים, מביעים הערכה ליופי ומתאבלים על מתיהם.

נסו להעמיד את עצמכם במקומם של בעלי החיים המגויסים בעל כרחם לשירות האדם, ולקבוע אם אנו רשאים לנצל אותם כאילו היו חפצים דוממים, שנבראו אך ורק כדי לשרת אותנו בכל דרך שנמצא לנכון. האם טרם הגיע הזמן לשינוי חיובי ארוך טווח ביחסים בינינו לבין בעלי החיים?