השימוש בבעלי חיים בפולחן:
מנהג הכפרות במסורת היהודית

מאת ריצ'רד שוורץ, PhD

יהודים רבים מקיימים כל שנה, לפני יום כיפור, את טקס הכפרות. להלן דיון, בצורת שאלות ותשובות, על פולחן זה והקשר שלו ליחס לבעלי חיים.

מהן הכפרות?

מנהג הכפרות הוא מנהג אשר בו מועברים חטאיו של האדם באופן סמלי אל עוף. הוא מבוצע על ידי יהודים אדוקים זמן קצר לפני יום כיפור. תחילה מצוטטים פסוקים מתוך ספר ישעיה – יא' 9, תהלים ק"ז 10, 14 ו-17-21, ואיוב לג' 23-24; ואז מוחזקים תרנגול (לזכר) ותרנגולת (לנקבה) ברגליהם מעל לראשו של האדם, העוף מונף מסביב הראש שלוש פעמים, והאדם שמניף אותו אומר: "זו חליפתי זו כפרתי , זה התרנגול ילך למיתה ואני אכנס ואלך לחיים טובים ארוכים ולשלום". התקווה היא שהעוף, שנתרם לעניים כמזון, יקבל על עצמו כל צרה אשר עלולה ליפול על האדם שביצע את פעולת הכפרות, כעונש על החטאים שלו או שלה.

מהי ההיסטוריה של טקס דתי זה?

טקס הכפרות אינו מוזכר בתורה או בתלמוד. המנהג נדון לראשונה על ידי מלומדים יהודיים במאה התשיעית. הם טענו שמשום שהמילה העברית "גבר" משמעותה "זכר" ו"תרנגול", אפשר להטיל על התרנגול את עונשו של האדם.

האנציקלופדיה יודאיקה (כרך 10, עמודים 756-757) טוענת שהיו חכמים יהודיים שהתנגדו בתוקף לכפרות. רבי שלמה בן אברהם אדרת, אחד המלומדים היהודיים הגדולים ביותר במאה ה-13, ראה טקס כזה כאמונה תפלה אלילית. הרמב"ם ורבי יוסף קארו חלקו דעה זו. רבי יוסף קארו כינה את הטקס "מנהג טיפשי" שיהודים צריכים להימנע ממנו. לדעת רבנים אלה, היה זה מנהג אלילי שחדר בטעות אל הפולחן היהודי, אולי משום שכשיהודים חיו בין עובדי אלילים, פולחן זה נראה להם במידת מה כ"קורבן".

אולם חכמי הקבלה (בראשות מיסטיקנים כגון רבי יצחק לוריא ורבי ישעיהו הורוביץ) מצאו במנהג זה משמעות מיסטית. רבי משה אישראליס (מלומד חשוב מהמאה ה-16, וכינויו "הרמ"א"), שההגהות שלו ל"שולחן ערוך" (ספר ההלכה היהודי העיקרי) מהוות סמכות עיקרית עבור כל היהודים שמוצאם ממזרח אירופה, אישר גם הוא את מנהג הכפרות כבר-תוקף ונאות. דבר זה הגביר מאוד את הפופולאריות של טקס הכפרות עד היום. הבעל שם-טוב, מייסד החסידות, גם הוא ביצע את טקס הכפרות, ורוב הקהילות החסידיות עדיין מעדיפות לשמור על מנהג זה כחלק מהמסורת שלהן. יש יהודים שחושבים שלמרות שרשמית אין זה קורבן, הטקס שומר על חיוניותה של תפיסת הקורבן כהכנה לקראת הבניה מחדש של המקדש.

מדוע מתנגדים חכמים יהודיים למנהג הכפרות?

מנהיגי דת יהודיים חוששים שאנשים יטעו בכוונת טקס זה. האמונה שטקס הכפרות מסוגל להעביר את חטאיו של האדם אל עוף, ושהחטאים שלו או שלה יימחקו אז לגמרי, מנוגדת לציוויים היהודיים. משום שאם הטקס מסוגל לסלק את חטאיו של האדם, לשם מה יש צורך ביום כיפור? לשם מה לעסוק בחשבון נפש וחרטה?

"משנה ברורה" היא פרשנות חשובה בת זמננו של קובץ חוקים יהודיים, יצירתו הקלאסית של ה"חפץ חיים" שנכתבה בתחילת המאה ה-20. ה"משנה ברורה" מסבירה את משמעותו של טקס זה. למרות שלא אס ר על כך במפורש, הדגיש החפץ חיים שאדם אינו יכול לטהר עצמו מחטא ובכך להגיע לרמות גבוהות יותר של שלמות, מבלי לחזור בתשובה. הודות לרחמיו של האלוהים קיבלנו ממנו את המתנה האלוהית – חזרה בתשובה, כדי שנחזור בנו מדרכינו הרעות, וכך יימנע מאתנו המוות שאנו ראויים לו בשל הפרת החוק האלוהי. על ידי החלפת מוות זה במותו של עוף, ייזכר האדם בעובדה שכולנו בני-תמותה, ועריך (כך התקווה) את רחמי האלוהים, ויגבר בו הרצון לחזור בתשובה. אולם הטקס ושחיטת העוף אינם מוחקים את חטאו של האדם, למרות שהעוף נתרם לעניים.

מה הן ההתנגדויות שהועלו לאחרונה נגד טקס זה?

בעבר, כשהיהודים חיו באזורים כפריים וגידלו בעצמם את העופות שלהם, היה זה דבר פשוט מאוד לבחור בתרנגולת או תרנגול מהלהקה המקומית כדי לבצע טקס זה. אולם היום רוב היהודים חיים בעיר ויש להוביל את התרנגולות למרחקים גדולים מאוד, לעיתים קרובות כשהן דחוסות לתוך כלובים על משאיות פתוחות, חשופות למזג האוויר, ולפעמים ללא מזון או מים בכמות מספקת. עופות אלה סובלים גם כשמכינים אותם למכירה. במקומות מסוימים בישראל ובארצות הברית נמכרים עופות, לכבוד טקס זה, בפינות הרחוב, ולא כל סוחר מטפל כיאות בעופות שלו בתקופה זו. לעיתים קרובות כלואים העופות בסלים, וסוחרים נמנעים מלתת להם מספיק מזון או מים.

למרות שרבי יצחק לוריא תמך בטקס זה בימיו, הוא התנגד גם לסבל בלתי נחוץ של בעלי חיים. בספר "שבחי האר"י" מסופר עליו שאמר לתלמיד שהוא (התלמיד) איבד את מקומו בעולם הבא משום שלא האכיל והשקה כיאות את התרנגולות שלו. זעקותיהן של תרנגולות סובלות אלה ביטלו את כל התפילות ואת כל לימודי התורה של אותו תלמיד. דברים אלה מבוססים על העיקרון הכללי שאי אפשר לחטוא – במקרה זה לנהוג באכזריות כלפי בעלי חיים – כדי לעשות מצווה.

בנוסף יש לציין שבמספר מקרים שאירעו לאחרונה בעיר ניו יורק הבשר לא ניתן בפועל לעניים, אלא פשוט הושלך לאשפה באתר הטקס, משום שלא היה זמן להכשיר אותו כיאות ולחלק אותו. זוהי הפרה של איסור "בל תשחית", העיקרון שקובע שאסור לנו לבזבז או להרוס ולהשמיד דברים ללא צורך. שוב, אי אפשר לחטוא כדי לקיים מצווה.

אנחנו חייבים לשאול את עצמנו מהי ההשפעה הרוחנית של טקס זה בזמנים המודרניים? האם סבלן של התרנגולות עולה על התועלת שאולי ניתן להפיק ממנו?

למרות שהמסורת היהודית מלאה ברעיונות, תפילות או מעשים שנועדו לתקופת ראש השנה ויום כיפור, ואלה נוגעים כולם לחשיבות הרחמים והרגישות, המסר של הכפרות, לאלה שמשתתפים בטקס זה ולאלה שצופים בו (כולל ילדים) הוא בדיוק הפוך מזה – מסר של העדר כל רגישות לתחושותיו של יצור חי אחר.

איך צריכים יהודים, שמודאגים בשל יחס זה לבעלי חיים, להגיב לטקס?

יהודים שמודאגים בשל היחס כלפי בעלי חיים צריכים לשוחח בנימוס ובכבוד עם יהודים שמבצעים את טקס הכפרות. יש להבין שהם עושים מה שהם רואים כפעולה דתית חשובה. כדאי להם להעלות את הנקודות הבאות:

1. קיים טקס חלופי שיהודים רבים, שומרי תורה ומצוות, מבצעים אותו. כסף, אולי בסכום השווה לערכו של תרנגול, משמש במקום העוף. את הכסף מניחים בתוך ממחטה שהאדם מניף שלוש פעמים סביב ראשו או ראשה, תוך ציטוט האמרה המקורית, עם שינויים קלים: "כסף זה ילך לצדקה ואני אלך לחיים טובים, ארוכים ולשלום". כך אפשר לשמור על תחושת החזרה בתשובה, ואולי אפילו להגביר אותה, משום שאף עוף אינו מאבד את חייו או סובל למעננו. החלפה זו, ששומרת על המסורת של מתן צדקה (הכסף) לעניים, אומצה על ידי רבנים, והיא מוזכרת בספרי תפילה רבים, כולל הסידור שבו משתמשים בבתי כנסת אורתודוכסים.
      
2. עלינו לנסות וללמד את היהודים עוד על הציוויים הנפלאים ורבי העוצמה של היהדות, שעוסקים בהפגנת חמלה כלפי בעלי חיים. להלן כמה דוגמאות:
    
   משה רבנו והמלך דוד נחשבו ראויים להיות מנהיגי העם היהודי בשל יחסם הרחום לבעלי חיים כשהיו רועים. רבקה נחשבה ראויה להיות אשתו של אחד האבות, יצחק, בגלל טוב לבה כשהשקתה את עשרת הגמלים של אלעזר, משרתו של אברהם.
    
   חוקים רבים בתורה עוסקים ביחס הנכון לבעלי חיים. אסור לחסום פיו של שור בעודו עובד בשדה, או לרתום יחדיו בעל חיים חזק ובעל חיים חלש. בעלי חיים, בדיוק כמו אנשים, זכאים למנוחה ביום השבת. תפיסה זו חשובה כל כך, שהיא נכללת בעשרת הדיברות ומוזכרת על ידי יהודים רבים בתפילת יום השבת בבוקר, בטקס הקידוש.
    
   ספר תהילים מזכיר את דאגתו של האלוהים לכל בעלי החיים, "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו" (תהילים קמ"ה, 9). ובספר דברים מוזכרת המצווה לחקות את רחמי האלוהים, כפי שנאמר "והלכת בדרכיו" (דברים כח, 9). גישת היהדות לבעלי חיים מסוכמת בדרך הטובה ביותר בספר משלי יב' 10: "יודע צדיק נפש בהמתו".
    
   לסיכום, התורה אוסרת על היהודים לגרום לצער בעלי חיים, אוסרת על גרימת כאב ליצור חי, אפילו כאב נפשי. רבי שמשון רפאל הירש, פילוסוף דגול מהמאה ה-19, סופר ופרשן של התורה, מסכם בצורה רהוטה את דעתה של התורה על יחס לבעלי חיים: "פה אתה עומד בפני הוראת ה', שמחייבת אותך לא רק להימנע מגרימת כאב מיותר לחיה כלשהי, אלא לעזור, וכשאתה יכול, להפחית את הכאב כשאתה רואה חיה סובלת, אפילו כשזה לא אשמתך" (רבי שמשון רפאל הירש, ספר חורב, פרק 60, ס' 416).
    
3. לאור כל מה שנאמר למעלה, אפשר לטעון שדרך אחת בה יהודים יכולים לחזור בתשובה ולממש יעדים אחרים של ראש השנה ויום כיפור היא - התרחקות מניצול בעלי חיים. עבור רבים מהיהודים, ערכיה של תקופת חגים זו תואמים יותר להפגנת רחמים כלפי כל יצוריו של האלוהים:

• התפילות בראש השנה וביום כיפור לרחמיו של האלוהים בשנה הבאה קוראות גם להפגנת טוב לב כלפי בני אדם ובעלי חיים. הסיפור להלן ממחיש רעיון זה: רבי ישראל סלנטר, אחד הרבנים האורתודוכסים החשובים ביותר במאה ה-19, לא הופיע בערב יום כיפור אחד כדי להתפלל את תפילת "כל נדרי" הקדושה. דאגתה של קהילתו התעוררה, משום שלא יתכן היה שהרבי המקודש שלהם יאחר או יעדר מיום קדוש זה. עבר זמן רב והרבי שלהם התגלה באסמו של שכן נוצרי. בדרכו לבית הכנסת עבר רבי סלנטר ליד אחד העגלים של שכנו, שאיבד דרכו והסתבך בשיחים. כשראה שהחיה במצוקה, שחרר אותה והחזיר אותה לביתה דרך שדות רבים ומעבר לגבעות רבות. מעשה הרחמים שלו ייצג את תפילותיו של רבי בערב יום כיפור.
   
• בראש השנה אמורים היהודים "להתעורר משנתם" ולתקן את דרכיהם. השימוש בכסף בטקס הכפרות מעיד על כך שאנו מממשים את ציוויי התורה על רחמים.
   
• טוב לב ומעשי צדקה תואמים להנאת החיים בראש השנה, משום שלא כמו טקס הכפרות, הם אינם כרוכים באכזריות כלפי בעלי חיים ובמותם.

4. ולבסוף, ואולי החשוב מכל, עלינו להזכיר לאחרים שטקס הכפרות אינו מצווה מהתורה או מהתלמוד (בדומה לצעד בעלי חיים). המנהג נולד בתקופה מאוחרת יותר בהיסטוריה היהודית, וגונה על ידי רבים מחז"ל. והחשוב מכל, אפשר לממש את המטרה החשובה של חזרה בתשובה ומתן צדקה בצורה זהה, או אפילו טובה יותר, על ידי שימוש בכסף במקום בעוף.

עדכון: בשנת 2007 פסק בית משפט בפתח-תקוה ששחיטת תרנגולות אחרי טקס כפרות, ללא רישיון השחיטה הנדרש, הוא הפרה של חוקי המדינה.

ספטמבר 2012: לרגל יום כיפור הקרב ובא, התראיינה המנהלת המקצועית של עמותת "הכל חי", מיכל וולנסקי-אטיאס, לחדשות המקומיות בנושא מנהג כפרות העוונות. הראיון נערך בשוק שכונת התקווה, שם ניתן למצוא ריכוז גבוה של מוכרי ושוחטי תרנגולות עבור מנהג זה. בדבריה ציינה מיכל כי לקיומו של מנהג זה יש אלטרנטיבות ואין שום סיבה לעשות שימוש ביצור חי על מנת להביע כפרת עוונות, בעוד שבאותה מידה ניתן לתרום צדקה לעניים במקום. בנוסף הדגישה מיכל כי מדובר בנושא פרדוקסלי בו מכפרים על עוון באמצעות יצירת עוון אחר בעצם הפגיעה הבוטה ביצור חי (התרנגולת).

מחלוקת סביב מנהג הכפרות לקראת יום כיפור

חדר החדשות, 24.09.12